דואר אדום | קליק אחד ושלאגר אתר הבית
8.25.2019 | יום ראשון כ"ד מנחם-אב ה'תשע"ט | ב"ה
 
- אלי הרצליך בעבודות על אלבומו השני עם יואלי דיקמן משה לאופר ואלי קליין ואיצי ברי

- יוסי גרין מסיים בימים אלה פרוייקטים שונים עם ׳שלמה שמחה׳ ומקהלת ׳יידיש נחת׳

- הפרוייקט הגדול של שלאגר יוצא לחנויות בארה״ב ובארץ ע״י חברת ניגון מוצאי תשעה באב.

- האלבום הישראלי של אברהם פריד ״כמה טוב שנפגשנו״ בחנויות מוצאי תשעה באב

- מיילך קאהן מוציא מיד לאחר תשעה באב את אלבומו הבכורה ׳יעדער איינער׳

- מוטי שטיינמץ בשלבי מיקסים סופים לאלבום הביכורים שלו. על העיבודים חתומים משה לאופר ויואלי דיקמן - תאריך השקה: נדחה לר״ח שבט

- יוני שלמה מסיים בימים אלה הקלטות לאלבומו החדש - פרטים בהמשך

- גדול המלחינים יוסי גרין התחיל לעבוד על ״התו העשירי״. פרטים יבואו

- הזמר צודיק גרינוואלד עובד במרץ על אלבומו השני, איתו ישיק קליפ וידאו מושקע. על ההפקה יוסי גרין


ראשי | חדשות | מוזיקה
ניגון חסידי לפי הספר

הניגון שהיה מתנגן והולך בבית המקדש

אם פעם שאלתם את עצמכם, איזה שירים שרו בבית המקדש, אם התחבטתם בשאלה האם שרו שם מזרחי או חסידי, הגעתם למקום הנכון. כאן נספר לכם על ניגון אחד שאולי הכי חשוב לחבדניקים, ששרים בעיקר מתחת לחופה. ניגון שאי אפשר לשיר מתי שרוצים, לשמוע כן

כ' טבת ה'תשס"ח | 12/29/2007

לכבוד כ"ד טבת, יום ההילולא של רבינו הזקן, מפרסם מגזין כפר חב"ד את הכתבה הבאה,

יחזקאל ארליך


עם שקיעת החמה פסעו רגליו בכביש המוליך לכפר-חב"ד. חשכה קידמה את פניו, אך הדרך הייתה נהירה לו: לא הייתה זו הפעם הראשונה בה חלף בינות לפרדסים בדרך לכפרם של החסידים השמחים. מעולם לא נרתע מהחשכה שאפפה את הכפר המבודד, ביודעו כי בבואו שמה יחזה באור גדול, אור החסידות. נכון היה, כמו בביקוריו הקודמים בכפר, להתיישב תכף ומיד עם הגיעו ב'זאל' של הישיבה הגדולה, ישיבת תומכי-תמימים, וללמוד מאמר חסידות בחברותא – בלי להתחשב בטורח הדרך.

אלא שהפעם, גם בבואו אל הכפר, שקט מוזר קידם את פניו. הוא הוסיף לפסוע במשעולים השלווים בתימהון: לא כך היה רגיל לפגוש את המקום. הוא הכיר כפר אחר, פעלתני ונמרץ הרבה יותר. כעת נראה הכפר ככפר-רפאים.

כך תיאר באוזניי דדי בן-עמי (פיינשיל), דוד-רפאל בשמו המלא, מוזיקאי מוכר ומוערך, שאת ראשית דרכו ליהדות עשה בחב"ד, את אחד מביקוריו בימים ההם בכפר-חב"ד. דדי היה אז בחור צעיר והימים הם ימי שנות השבעים. באותם ימים שבהם שגילה את החסידות, גילה גם מורה-דרך שהיה עד מהרה לחבר קרוב – יוסל'ה סגל קראו לו אז החברים (ולימים ה'משפיע' בישיבת תומכי-תמימים במגדל-העמק). "יוסל'ה היה בעבורי סוג של הוכחה לאמיתות התורה... איזו אהבת-ישראל, איזו הכנסת-אורחים... פתאום הבנתי שהנהגה כזאת יכולה לנבוע רק מתורת-אמת".

רק בהמשך התבררה לו סיבת הדממה הכללית בכפר. "פתאום קולטות אוזניי צלילים לא-מוכרים של קלרינט . ככה – לא מיקרופון, כמו שאני אוהב. אמיתי, טהור וזך, בלי ליווי וקולות שניים ושלישיים ותוספות סינתטיות. המנגינה לא הייתה מוכרת לי קודם ונפשי נרעשה ממנה. הלכתי שבי אחרי הצלילים והרגשתי התרוממות-נפש. כאילו הבחירה החופשית ניטלה ממני... דבקות שכזו. חשתי כאילו נשמתי פורחת ממש"...

או אז התברר לו כי אלו הם צליליו של ניגון ד' בבות ושבאותו ערב הובלו חתן וכלה לחופתם. ובימים ההם, יש לדעת, כשנערכה בכפר מסיבת חתונה, היו כל בני המקום נוטלים בה חלק, וזה היה פשר הדממה ששמע דידי בבואו. אל ההסברים העמוקים יותר של הניגון הקדוש והמיוחד הזה – עאל ארבע הבבות המכו?ונות נגד ארבע אותיות שם הוי', נגד ארבעת העולמות ונגד ארבעה רובדי הנפש – נתוודע דדי רק מאוחר יותר.

לקראת יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, פנינו אל דדי וחבריו, מוזיקאים וחסידים, לספר לנו את סיפורו של ניגון הד' בבות 'שלהם'...

"הניגון לא נשלם"
יוקרו של הניגון בעיני חסידי חב"ד לדורותיהם ניכר ועולה פעמים אין-ספור בכתבי רבותינו נשיאינו ובדברי ימי החסידים. הריכוז הגבוה ביותר של דברי רקע והסבר לניגון המקודש מצוי בהקדמה ל'ספר הניגונים' שחיבר החסיד הרב שמואל זלמנוב ע"ה. יש בו מובאות משיחותיו של הרבי הריי"צ נ"ע על אודות הניגון, זמני שירתו ורעיונותיו. גם מה שמסמלות ארבע ה'בבות', מצוטט שם באריכות מתוך איגרת-קודש המופיעה ב'התמים'.

וישנן גם עדויות בנות-ימינו. בסוף שנות החמישים, פגש הד"ר ישראל גוטין בחסיד חב"ד ישיש כבן שמונים. גוטין, בוגר 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, שהתמחה לאחר מכן בנוירולוגיה, תיאר את הפגישה בספרו האוטוביוגרפי 'כור עוני', בפרקים העשירים שעוסקים בזיכרונותיו מתקופת לימודיו.

"דיברנו על נגינה חסידית", מספר גוטין, "בייחוד על ניגוני חב"ד. הקשיש התלונן שבזמן האחרון מנגנים את ניגוני חב"ד לא כמו שניגנו קודם, מסלפים אותם. בייחוד חרה לו על שמסלפים את ניגונו של הרב הזקן. 'אדרבה', אמר לי, 'תשיר לי את ניגונו של הרב הזקן'. אני אוהב את ניגונו של הרב הזקן. אני שר אותו כפי ששרו בימי מוהרש"ב ז"ל בלובביץ'. (למדתי בישיבת 'תומכי תמימים' שש שנים). שרתי לפני הזקן את ניגונו של הרב הזקן. 'לא', אמר הזקן. 'דומה, אך לא זהו זה'. שאלתי אותו מניין לו שהוא שר נכון ואני מסלף. 'תראה', השיב לי הזקן, 'סבו של סבי היה משמש את הרב הזקן. הוא היה יודע-נגן ובעל שמיעה טובה. הרב הזקן אהב לשמוע מפיו את ניגונו, וכשהיה מסלף במשהו היה מתקן לו לאלתר. המשמש הזה לימד את סבי, וסבי לימד אותי כשהייתי עוד צעיר, ולכן אני חושב שאני שר את הניגון נכון'. ביקשתי מאת הזקן שילמד אותי לשיר את הניגון נכון. הסתבר, שהדבר לא כל-כך קל. הוא נטרד איתי כמה שעות. כל סילוף מצידי גרם לו סבל, והדבר השתקף בארשת פניו. לסוף אמר לי: 'עכשיו אתה שר כמעט את ניגונו של הרב הזקן'. כאשר קניתי רשמקול, הדבר הראשון שרשמתי היה ניגונו של הרב הזקן".

גוטין מוסיף ומתאר את מפגשיו עם הזקן סביב ניגון ד' בבות:
"הקשיש הזה סיפר לי עוד על הניגון של הרב הזקן: 1) הניגון הזה מורכב מארבעה חלקים, כנגד ארבעה עולמות: עשייה, בריאה, יצירה ואצילות. הוא מביע עליית נשמה בגדר ארבעה העולמות. 2) הניגון לא נשלם, הוא נקטע באמצע, זהו חצי ניגון, החלק הראשון מניגון שלם. כשהנשמות של כל ישראל ימצאו את תיקונן, אז, נשמתו של הרב הזקן ביחד עם נשמות כל ישראל, תהיה להן עליית נשמה אל היש המוחלט, לאין-סוף, ואז ישירו את החצי השני של הניגון, אך זה יהיה כאשר יבוא המשיח. 3) את חלקי הניגון שרים ברציפות, בלי לחזור עוד פעם, פרט לבית הראשון והאחרון, שחוזרים עליהם, מפני שהניגון צריך להביע עליית נשמה גבוה-גבוה ברציפות. 4) הניגון של הרב הזקן לעולם לא ניעשה לזרא, כל-כמה שלא ישירו אותו, וזה מפני שהוא מביע עיקר-העיקרים של עבודת הבורא: עליית נשמה בכיוון האין-סוף. כך, למשל, הלחם לא נמאס לעולם, מפני שהוא עיקר המאכלים. 5) כשאתה שר את ניגונו של הרב הזקן, אתה מרגיש פחד. כשאדם מנתק את עצמו מהשגרה, מהמציאות, ומתחיל להתבונן ולחשוב על האין-סוף, אז נופל עליך פחד, מפני שהדבר לא נתפס בשכלנו. סברה, שהילדים פוחדים מהחושך, מפני שהחושך נראה להם כמו אין-סוף, לא רואים גבול. המבוגרים, אין להם פחד מהחושך, מפני שהם סמוכים ובטוחים שאחרי חושך בא אור, ואז ייראה הגבול. כשאדם זוכה בהשפעת ניגונו של הרב הזקן, הוא מגיע לא רק ליראה, אלא גם לאהבה להבורא, להאין-סוף. וזה מה שמביע הניגון, עליית נשמה על-ידי אהבה ויראה להבורא, להאין-סוף, בגדר ארבעה העולמות.
"ועוד הוסיף הקשיש: כששרים את ניגונו של הרב הזקן, הוא נוכח באותו מקום".

בספר 'היכל הנגינה' שלא מכבר ראה אור בהוצאת 'היכל מנחם', מצאנו שבי"ט בכסלו של שנת תשי"ב, בהתוועדות אצל הרבי, ציווה לנגן ד' בבות ולכפול את הבבא הרביעית עשר פעמים ואמר בשם כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק': "המאמר 'כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו' קאי גם על ניגונו של רבנו הזקן בן ד' הבבות". הרבי הוסיף: "לכן, ינגנו עתה ניגון זה, ויציירו תואר פניו של רבנו הזקן, ויהיה זה דעפעשע (מברק) לרבנו הזקן".

בדיוק שנה לאחר מכן הוסיף הרבי בשם כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק': "אמירת דבר תורה של אדמו"ר הזקן, שעל זה איתא בירושלמי 'כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו', הרי זה 'כאילו', בכ"ף הדמיון בלבד; ובעניין זה גדלה מעלת הניגון – שעל ידי-זה נעשה העניין ד'עומד כנגדו' ללא כ"ף הדמיון".

וגם בפעם הזו כפלו את הבבא הרביעית עשר פעמים.

אבן-בוחן
מבעד לפומית הטלפון של ר' גיל עקיביוב חדלו להישמע צלילי הגיטרה. עקיביוב, מוזיקאי מוכשר שהתקרב ליהדות ולחב"ד לפני כמה שנים וכבר מו?כר היטב בשירת הנשמה שלו, היה מופתע בעליל, כששמע את בקשתי ממנו, לדבר ולבאר את הניגון מהזווית האישית שלו. לא, אין לו מילים על ד' בבות. ניגון כל-כך רוחני. הוא אפילו לא מעז. "קטונתי", הוא אומר. זה למעלה מכוחותיו. "מי בכלל מסוגל וראוי לפענח את הניגון העצום הזה?", הוא תוהה בקול-רם. כעבור רגע הוא מתעשת מעט ואומר. "אין לי מה לומר על הניגון הזה, אבל אספר סיפור על 'עצמות'", הוא אומר. "פעם שאלו חסיד מה זה עצמות. הוא החל להתפתל, ואז ספג גערה: מי אתה שתוכל להסביר מה זה 'עצמות'?!". הרמז הובן.

מבחינתו של עקיביוב, כל הכישרונות והיצירתיות נעלמים ונאלמים לנוכח ניגון קדוש, במיוחד ניגון כמו ד' בבות. כמוזיקאי שמפגיש יהודים מכל הגוונים עם הניגון הזה, בין השאר, הוא יודע לספר על "התעוררות גדולה" לשמע צלילי הניגון הזה. "זו המוזיקה הכי גבוהה שאני מכיר, אני לא נתקלתי במשהו מעבר לזה. העובדה שאין לנגן את הניגון בכל זמן, היא עצמה די בה כדי ללמד על הקדושה שבו".

בינתיים שבנו לספרים. בספר 'נשיא וחסיד' אנו מוצאים עדות לעומק ההשפעה של ניגון קדוש זה על חסיד, גם אם ברבות השנים התרחק משורשיו ותהפוכות פקדו את נפשו.

בספר מועתקת רשימת זיכרונותיו של נשיא המדינה זלמן שזר ז"ל מפגישתו עם סבו החסיד החב"די, ר' משה גינצבורג. בטרם נפרד מסבו, אמר לו: "בני, את הניגון של הרבי הזקן הן יודע אתה יפה. אספר לך את אשר שמעתי בימי חורפי מפי זקני החסידים בבית הרבי על סגולתו המיוחדת של הניגון הזה. יש ואדם רוצה להיזכר באיזה ניגון, שלכאורה היה ידוע לו כראוי, והניגון כאילו מתעלם ממנו ואין הוא יכול להעלותו בזיכרונו על אף כל מאמציו. ויש שאיזה ניגון מטריד בן-אדם ואינו חדל לזמזם לו במוחו גם בשעה שאין הוא נדרש לו כלל ואין הוא מהנה אותו כל עיקר. בשני המקרים הללו מעיד הדבר כי הניגון הזה, עם כל ערכו כשלעצמו, איננו משורש נשמתו של האיש המנגן. הוא לחוד והניגון לחוד. אבל יש והניגון נענה לבן-אדם בכל שעה שהוא קורא לו, והוא מהנה אותו בכל פעם שהוא בא – אות הוא כי הניגון שלו הוא, ושורש נשמתו לקוח מאותו המקור, שממנו נובע שורשו של הניגון המבוקש.

"ועכשיו דע לך" – הוסיף הסבא – "כי חזקה בידינו שהניגון של הרבי הזקן הוא משורש נשמתו של כל חסיד מחסידי חב"ד, הוא וצאצאיו וצאצאי צאצאיו עד סוף כל הדורות. וכל חסיד ובן חסיד, ישר-הולך, הרוצה להיזכר בניגון הקדוש הזה והניגון מתעלם ממנו, והוא תר אחריו בכל שבילי זיכרונו, ותר לשווא – אות הוא כי באותה שעה נשתבשו דרכי חייו ועליו לפשפש במעשיו ולהרהר בתשובה.

"כי לא לשווא, בני, משתכח הניגון הזה מן הלב. שי הוא לנו ואבן-בוחן. שמור לך זאת, בני'.

ושזר מוסיף ומספר, כי בעקבות הדברים, "בכל פעם, בכל תהיות חיי השונות, כאשר תוך מבוכתי יש ואני רוצה פתאום להיזכר בניגון של הרבי הזקן, והניגון הטוב והמיטיב נענה לי ומופיע בזיכרוני מיניה וביה – מיד סרה מבוכתי ובי משתלטת איזו ביטחה פנימית, לאות כי רוחי נכונה ואני עושה את דרכי ביתר עוז, ושלום עלי נפשי".

נראה כי מר שזר אכן הפנים את הדברים היטב, וזכר אותם גם לאחר שכבר נתמנה לנשיא המדינה. כששוחחנו עם הרב עמרם בלוי, מי שהנחה את 'ערבי חב"ד' וכינוסים חב"דיים בשנים ההן, וביקשנו משהו על ד' בבות, הוא מיד נזכר בי"ט בכסלו אחד, בו הנחה את החגיגה המרכזית בכפר-חב"ד. זאת לא לפני שהוא מכתיר את הניגון בתואר "השיא של כל ערב חב"ד".

וכך סיפר: "לאחר החגיגה המרכזית, התאספנו בביתו של הרב שלמה מיידנצ'יק ז"ל להתוועדות מצומצמת יותר, לא 'רשמית'. קבוצת חסידים ישבה שם, וגם נשיא המדינה שזר היה במתוועדים. באמצע הדברים, מישהו התחיל להטיף מוסר לשזר ש'הגיע הזמן שיהיה יותר מקושר לרבי, לתורה ולמצוות וכו'. שזר הגיב מיד: 'אני אספר לכם סיפור. בתרע"א, כשרציתי לעלות לארץ-ישראל, הלכתי לסבי, להיפרד ממנו. הוא אמר לי שסבו אמר לו, כי כשירצה לבדוק את עצמו אם הוא מקושר לרבי ולחסידות, שינסה לנגן את ד' בבות, שבניגון הזה מקושרים כל החסידים לרבי. סבי אמר 'אם תרצה לבדוק את עצמך אם אתה מקושר או ההפך (שזר ציטט באידיש), תבדוק את עצמך האם אתה נזכר בניגון הזה והוא מתנגן בפיך, 'זינגט זיך'. ושזר הוסיף: 'בכל החלטה שאני מתלבט, אם אני עושה אותה נכון אם לאו, אני מנגן וכשאני מצליח – אזי הפעולה הזו תהיה טובה, ובינתיים, הניגון לא משתכח ממני'".

כמו בשעת תפילה
אחד מחלוצי הנגינה החב"דית בארץ הוא הרב יוסף מרטון מירושלים. מוזיקאי נודע שכבר בימי לימודיו בישיבה התאים למילים 'ופרצת' את הלחן המוכר לכל ינוקא בחב"ד. אל הישיבה בפרדס בלוד נשלח על-ידי המשפיע הרב ראובן דונין ע"ה, ראה בה "את הבחורים המיוחדים עם המשפיע הרב שלמה-חיים קסלמן ע"ה", והוא ביקר בה פעמים רבות. בחברת המשפיע, היו התלמידים מנגנים את ניגוני חב"ד והללו עשו רושם עז על מרטון. אבל ברגע שהחלו לנגן את ד' בבות, "הרגשת מיד את האווירה המשתנה, המצח היה מתמלא בקמטים של ריכוז, העיניים נעצמו והייתה אווירה מיוחדת של קדושה. היו שבים ומנגנים את הבבא הרביעית והשלישית, שוב ושוב, וה'ניע זשוריצי כלאפצ'י' השמח שלאחר מכן, היה בוקע עד לב-השמים".

מרטון מדבר על ההתוועדויות הקסומות. בין הדיבורים שדיבר שיחות שמסר המשפיע רב ר' שלמה-חיים, ניגנו. וכשניגנו, הבחין יוסף שלפי מצחו של המשפיע ניתן לראות כי הוא מכין את השיחה הבאה. "ראשו היה מוטה כלפי מעלה, מצחו היה מבריק מאור המנורות שעל התקרה, ואילו כשהיה מנגן ד' בבות, תנועותיו היו כמו בשעת תפילה. הוא היה מסור לניגון. לא נראה שהוא מתכנן את דבריו הבאים באותם רגעים"...

באותם ימים התיידד עם בנו של הגאון החסיד רבי יעקב לנדא ע"ה, רבה הראשון והקודם של בני-ברק, הגה"ח רבי אליהו שיחי' (מראשי ישיבת תומכי-תמימים המרכזית בכפר-חב"ד). בהזדמנות מסוימת נכח יחד עם הרב בבית של אחד ממקורביו, וברקע התנגן לו הניגון הזה, כפי שהוקלט על-ידי אחת המקהלות המפורסמות בישראל בניצוחו של גארי ברתיני ז"ל. המקהלה הייתה מקצועית מאוד, וכך גם בוצע הניגון. "הם שרו", מתאר הרב מרטון, "בהברות שונות מכפי שנהוג אצל חסידים, כך שזה נשמע 'בום בום, בום בום בוםםם' וכולי, עם הד מיוחד בביצוע מאוד אומנותי. זה בהחלט היה מסוגל לצרום לחסיד שמקפיד על הדיוק המסורתי. ואף-על-פי-כן, אבל הרב לנדא (הזקן) נעמד מלוא קומתו עמידת דום. הוא עמד כך במשך כל הניגון, מרוכז בקשב רב ולא הוציא מילה. רק כשהניגון הסתיים, הוא התלונן וביקר את צורת השירה: 'מה עשו מהניגון?', תמה בצער".

מרטון מקפיד מאוד לשמר את ההשפעה של הניגון ואת תכניו, כפי שהם נשמעים מה'בבות' השונות וחודרים אל המנגן. "כשחוזרים אל הבבא השלישית לאחר ניגון הבבא הרביעית, זה מבטא גם את העניין של רצוא ושוב", הוא אומר. "מגיעים להשתפכות הנפש ולהתעלות, אבל צריכים תמיד לדעת שלכל רצוא – יש גם שוב".

מרטון ממליץ לפניי בחום לשוחח עם ידידו, הפרופסור המוזיקאי המוערך אנדריה (מרדכי) היידו. "אפשר לומר בפה מלא – רבי מרדכי היידו, כי כשם שהוא איש מוזיקה, כך הוא גם איש של תורה ויראה", אומר מרטון.

גם פרופ' היידו מתנגד בתחילה לספר על הניגון, כי "כל מה שאני יודע על הניגון – זה מחב"ד". היידו מופיע רבות עם ניגוני חב"ד, אליהם התקשר במרוצת השנים ובמופעים פשוט מצטט מתוך ההקדמה של הרב שמואל זלמנוב ל'ספר הניגונים'.

עוד לפני מלחמת ששת-הימים הוא עלה ארצה, ותוך חודש או מעט יותר לאחר עלייתו, הוזמן לשבות בכפר-חב"ד על-ידי הרב מרטון. המארח היה הרב זלמן לוין ע"ה. "קיבלתי הלם", מספר היידו. "הכפר והאנשים עשו עלי רושם גדול, אולי בגלל שמצאתי, במרחק עשרים קילומטרים מתל-אביב, הרבה דמיון לכפר ההונגרי של פעם, ללא כבישים וכולי. אפשר היה לראות כמעט איכרים יהודיים, וזה היה הלם. וראיתי התוועדות באחד הערבים, אמרו 'לחיים' וניגנו מה שהתברר כד' בבות, ושמעתי בניגון משהו מיוחד.

"אינני רוצה לתת תיאורים מוזיקולוגיים כי הניגון מיוחד מדיי, אני לא מכיר כזו מנגינה מיוחדת כזו, אולי רק אחת מהן מתקרבת והיא – 'פדה בשלום נפשי'", הוא אומר.

היידו בעצמו עבד לפני עשרות שנים עם 'בעלי-מנגנים' כדוגמת הרב שמואל זלמנוב מייסד 'ניח"ח', עם החסיד ר' זלמן ברונשטיין ועם החסיד ר' זלמן לוין, עליהם השלום. "הרב זלמנוב קיבל את המסורת בצורה טבעית וגם חקר בעצמו, אז אחת הפעילויות שלי הייתה להקליט ולשאול מה המשמעות".

כמלחין, לקח היידו ניגונים ועל בסיסם כתב יצירות מוזיקליות רבות-רושם. בתקליט שלו 'שירים מן הגניזה' מתבססות יצירותיו על 'צמאה לך נפשי' 'הניגון מפולטובה' ו'שלוש בבות'.

בשנים האחרונות, אוחז היידו גם בשרביט הפדגוגיה. הוא מנחיל את הניגונים לתלמידים צעירים במוזיקה. דרך ההוראה, הקים להקה עם תלמידיו שנתפסו לניגוני חב"ד, למדו את השירים ואת דרך השירה וביצעו עשרות עיבודים משותפים. מזה כמה שנים שהוא ותלמידיו מעלים מופע מוזיקלי הנקרא 'קולמוס הנפש'. בי"ט בכסלו האחרון הופיעו עמו באוניברסיטת בר-אילן.

אבל אם יש ניגון שהמוזיקאי הדגול פוחד ממנו – מילותיו שלו – הוא ד' בבות. "הוא השיר ממנו הכי פחדתי. פחדתי לעשות עיבודים, וגם במסגרת 'קולמוס הנפש' אנו שרים את זה כמובן בלי עיבוד וטכניקות אחרות שאני משתמש בהן בשאר ניגונים. לא במקרה זה הניגון הכי קדוש, יש השקעה רעיונית גדולה מאוד של אדמו"ר הזקן, שהקהל והמנגנים מבינים ומפנימים שיש להתרחק מהחומר", אומר היידו ומוסיף: "אנשים שאף אחד מהם לא חסיד חב"ד, מקבלים רושם ומושג על חב"ד דרך הניגון הזה".

"מנהרה של קדושה"
המנצח והמעבד הנודע ר' משה (מונה) רוזנבלום איננו חסיד חב"ד, ואך דווקא בדבריו יש המשך ישיר לדעתו של היידו. רעייתו היא ממשפחת הלפרין החב"דית והשורשית, דור תשיעי לכ"ק אדמו"ר הזקן. עדות חיה לכך נושא בנו בכורו הנקרא שניאור-זלמן. במשך שנים הייתה תזמורתו המצוינת של רוזנבלום חלק בלתי-נפרד מחגיגות י"ט בכסלו בכפר-חב"ד, שפסגת ניגוניהן הוא ד' בבות. רוזנבלום אף עיבד את הניגון לאחד מסדרת התקליטים שלו, 'פילהרמונה'.

מתוך שיחות שקיים עם חסידי חב"ד, למד רוזנבלום לדעת כי בחסידות חב"ד יש משמעות לכל צליל, כל תו מלמד משמעויות אחרות. "אני לא מתמצא בתורה החב"דית כדי להגדיר מהות של ניגון, מה הוא מביע, את זה יטיבו לתאר חסידי חב"ד שגדלים על התכנים הללו. אני מעולם לא פגשתי אנשים שיכולים להגדיר מבחינה שכלית ניגון, מלבד חסידי חב"ד. זו תופעה. יש ניגון יפה, עמוק ומרגש, אלו סופרלטיבים, לעולם לא אוכל להגיע להגדרות מעבר לתיאורים הרגשיים".

ואף-על-פי-כן הוא מודה כי כשהוא מנגן את ד' בבות הוא חש קדושה בלתי מוסברת, "כמו מנהרה של קדושה", כמו "טבילה במקווה שמטהרת מעצמה".

ואולם את החוויה העמוקה ביותר, אולי המרגשת מכולן, בהקשר של ד' בבות חווה לפני כעשור, בפטירת הרב משה-גדליה הלפרין ע"ה, דוד רעייתו. "הייתה לי הזכות לסעוד אותו וגם לשהות בזמן הפטירה שלו ליד מיטתו. בשעת צאת הנשמה, באופן ספונטאני, החל אחד מבני המשפחה לנגן את ד' בבות. תוך כדי ניגון יצאה נשמתו.

"אני מספר את המאורע, משום שהוא הותיר עליי רושם עמוק מאוד. לא היו לי הזדמנויות להיות נוכח במעמד כזה מעולם, בנסיבות כאלו. אומר לך דבר אחד: יש ניגון שאתה מנגן אותו היום, מחר, בזמנים רגילים, אתה לא במצב של הפנמה, בתוך-תוכך. אתה יכול להתלהב מהמוזיקה ומהרגש אבל אתה לא יחד עם הניגון במאת האחוזים. במעמד כזה מרגש, כשאדם מחזיר את נשמתו לבוראו ויוצא לחיי-הנצח כשברקע מתנגן הניגון, הרגשתי בפעם הראשונה כמה עומק יש בניגון הזה. אינני יכול להסביר את הרגעים הללו".

רגע לפני סגירת הכתבה מטלפן אליי דדי בן-עמי (פיינשיל). הוא הרהר שוב באפיזודה שריגשה אותו כל-כך, בצלילי הניגון שהגיעו אליו מרחוק, אז בכפר החשוך והדומם. וכן, הוא יודע מה חש באותם רגעים שבהם שמע לראשונה את ניגון ד' בבות. "געגועים נוראים", הוא אומר וחוזר ואומר, "געגועים נוראים".

לחץ כאן להשמעה.

 

  תגיות: ירושלים

55% אהבו
 
הסתר כל התגובות  

1. הרב דוד רפאל בן-עמי וחב"ד?
מה לו ולחב"ד? הרי הוא רב ברסלבאי ככל הידוע לי. בכל אופן שיריו מאוד יפים ומעניינים.
יוסף ירושלמי | ט' תמוז ה'תשס"ט

 
ומי ניגש ל'כגוונא'? מיילך קאהן ופינצ'יק, פריד ומב״ד...
כל ה'גוונים' ב'כגוונא' אחד! כך חברו להם מיטב הלחנים והיצירות של קטע התפילה 'כגוונא' למחרוזת שבתית אחת, מבית היוצר של מקהלת מלכות בניצוחו של פנחס ביכלר
הרב שלמה טויסיג בסינגל חדש – "נאך אביסל"‎
עם סיום ימי בין-המצרים, משיק בעל המנגן הרב שלמה טויסיג סינגל חדש קצבי וסוחף "נאך אביסל" – המדבר על התקווה והאמונה שגם מתוך הגלות הקשה, צריך לשיר ולשמוח ומתוך זה נגאל בקרוב.
חנן בן ארי ואופשימחעס פתחו את הקיץ באמפי בת-ים‎
לפעמים שווה להיות בת-ימי. למשל, כדי ליהנות מהופעת פתיחת הקיץ השנתית באמפי בת-ים שפתחה רשמית את הופעות הקיץ ברחבי הארץ. על הבמה הופיעו בהופעה מלאה אלוף העולם חנן בן ארי, להקת אופשימחעס
אחרי 13 שנה: מענדי ווייס משיק אלבום
תחת השם ''אלע אלע'' (ובתרגום לעברית: כולם כולם) משיק זמר החתונות הוותיק מענדי ווייס את אלבום הבכורה שלו, שמסמל אחד לאחד את השם בו הוא מתפאר. האלבום כולל 12 רצועות מושקעות
הושק פרויקט ייחודי ''טביעת אצבע''
עם השקת האלבום ''טביעת אצבע'', מגיש נפתלי משה שניצלר את הרצועה התשיעית באלבום - ''כי יעקב'' - אותו מבצע גדול הזמר החסידי בני פרידמן.
צפו: 'טנור בשנים' - כשיוסל'ה ולאונרד כהן נפגשו על הבמה
שני הטנורים הגדולים במוזיקה היהודית, החזן יצחק מאיר הלפגוט וענק הזמר אוהד מושקוביץ חברו למופע ייחודי הנקרא 'טנור בשניים'. מיטב הקלאסיקות של המוזיקה היהודית, מכל הסגנונות
גרטנר שר, מונה ניצח ו'מלכות' השלימה את ההרמוניה!
שלוימי גרטנר, מקהלת מלכות בניצוחו של פנחס ביכלר ומונה רוזנבלום בקליפ חדש, חי ומרהיב. והפעם, המחרוזת האהובה 'הרחמן' שמתוך אלבומו האחרון של גרטנר.
חוזר אל הבמה: יוסף חיים שוואקי בסינגל חדש ׳חזור בך׳
לאחר שנתיים של שקט יחסי, משחרר הערב לראשונה יוסף חיים שוואקי סינגל חדש, סוחף ומרגש – "חזור בך" – אותו הלחין נח פלאי ועיבד יואלי דיקמן – על מילים הנוגעים לכל בן ישיבה בימי הנעורים וראוי שידע בעל פה