דואר אדום | קליק אחד ושלאגר אתר הבית
11.18.2018 | יום ראשון י' כסלו ה'תשע"ט | ב"ה
 
- אלי הרצליך בעבודות על אלבומו השני עם יואלי דיקמן משה לאופר ואלי קליין ואיצי ברי

- יוסי גרין מסיים בימים אלה פרוייקטים שונים עם ׳שלמה שמחה׳ ומקהלת ׳יידיש נחת׳

- הפרוייקט הגדול של שלאגר יוצא לחנויות בארה״ב ובארץ ע״י חברת ניגון מוצאי תשעה באב.

- האלבום הישראלי של אברהם פריד ״כמה טוב שנפגשנו״ בחנויות מוצאי תשעה באב

- מיילך קאהן מוציא מיד לאחר תשעה באב את אלבומו הבכורה ׳יעדער איינער׳

- מוטי שטיינמץ בשלבי מיקסים סופים לאלבום הביכורים שלו. על העיבודים חתומים משה לאופר ויואלי דיקמן - תאריך השקה: נדחה לר״ח שבט

- יוני שלמה מסיים בימים אלה הקלטות לאלבומו החדש - פרטים בהמשך

- גדול המלחינים יוסי גרין התחיל לעבוד על ״התו העשירי״. פרטים יבואו

- הזמר צודיק גרינוואלד עובד במרץ על אלבומו השני, איתו ישיק קליפ וידאו מושקע. על ההפקה יוסי גרין


ראשי | חדשות | מוזיקה
מונה רוזנבלום באולפן | צילום: מאיר אלפסי, שלאגר

שירת חייו של מונה רוזנבלום ● ראיון מקיף, מרתק

משה מונה רוזנבלום הוא איש צנוע. לרגל זכייתו בפרס אקו''ם היוקרתי, הוא התיישב לשיחה מייגעת וארוכה מדי עם כתב שבועון ''שעה טובה'' וענה כמעט על הכל, חוץ מעל שאלת הנצח: מהי באמת מידת הנעליים שלו? ואגב אקו''ם, הוא עדיין לא ממש מבין למה זה מגיע לו

י"ז ניסן ה'תש"ע | 4/1/2010

משה מונה רוזנבלום הוא איש צנוע. לרגל זכייתו בפרס אקו"ם היוקרתי, הוא התיישב לשיחה מייגעת וארוכה מדי עם כתב שבועון "שעה טובה" וענה כמעט על הכל, חוץ מעל שאלת הנצח: מהי באמת מידת הנעליים שלו? ואגב אקו"ם, הוא עדיין לא ממש מבין למה זה מגיע לו

חנני בלייך | "שעה טובה"

שבת. המלחין והמעבד ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום יושב לסעוד סעודה שלישית, לצידו יושבים וסועדים אמו ע"ה ושאר ילדיו. כשסיימו בני המשפחה לאכול, הם התחילו לשיר את השירים אותם הם נוהגים לשיר בכל שבת בשעה הזו, וכמידי שבת, כאשר הגיעו לאחד הניגונים, התחילה אמו של מונה להזיל דמעות ולבכות. בשביל בני משפחת רוזנבלום לא היה זה מחזה נפרץ לראות כך את אם המשפחה בוכה, שכן הסבתא, אישה ניצולת שואה, לא בכתה מעולם בשום מקום או אירוע מרגש ככל שיהיה. גם כאשר סיפרה לבניה ונכדיה את שעבר עליה בשנות השואה, סירב מעיין דמעותיה להיפתח.

הזמן היחיד בו בכתה אמו של מונה רוזנבלום, היה כאשר שרו, הוא ובניו, את הניגון המסוים הזה בסעודה שלישית. זה היה גם הזמן בו הבין מונה היטב את כוחו של הניגון היהודי.

שנה מעורבת עברה על מונה. לפני כחודשים וחצי נפטרה אמו, שהיא הייתה זו שדחפה אותו ללמוד מוזיקה שנהייתה מאוחר יותר לחלק אינטגראלי מחייו, והוא חייב לה על כך רבות. כמה שבועות לאחר הבשורה המצערת הזו, נודע לו על הפרס בו זכה מטעם אקו"ם. כעת, ערב הוצאתם של מספר אלבומים חדשים להם היה מונה רוזנבלום שותף ישיר, זה הזמן לשיחת עומק איתו על כל עשרות השנים בהן נטמע עמוק בתוך נבכי המוזיקה החסידית. כי כשאתה אומר היום "מוזיקה חסידית" – אתה אומר מונה רוזנבלום.

קולמוסים רבים נשברו עד היום על הגדרת המילים "מוזיקה חסידית".
קולמוסים רבים נשברו עד היום על הגדרת המילים "מוזיקה חסידית". יש שאמרו שמוזיקה חסידית היא כזו שכששומעים אותה הלב מתמלא בקדושה ומתפלל לה' מאליו. ויש שאמרו שמוזיקה חסידית היא כזו שמקורה בחצרות החסידים, אך על דבר אחד אין חולק: מה שיוצר מונה רוזנבלום – עונה ללא שום ספק על ההגדרה מוזיקה חסידית. אתה רוצה לשמוע שיר חסידי אמיתי? גש לארון הדיסקים, ובחר לך אלבום בו מונה הלחין, שר או עיבד.

דבר נוסף שידוע בין חובבי המוזיקה החסידית הוא, שאלבום שמונה חתום עליו, הוא ערובה מוכחת לשעה של הנאה, ולאלבום מופלא נוסף בשורת האלבומים עליהם הוא חתום. מונה הוא בין היוצרים היחידים שבכל עשרות שנותיו במוזיקה החסידית, הצליח שלא למחזר את עצמו, ולחדש בכל פעם. זו המילה, לחדש. כל מכיריו המוזיקאים מגדירים אותו כ"חדשן" גדול. הוא אחראי ללהיטים רבים שיצאו לפני עשרות שנים, ובה במידה – על להיטים שיצאו בשנים האחרונות. את זה ניתן להסביר רק בחידושים אותם מטביע מונה בכל אחד משיריו.

הוא לעולם לא יישאר באותו מקום בו היה לפני שנה ושנתיים, אלא תמיד יחפש את החדש והמחודש. והמעניין ביותר הוא, שעם כל החידושים שהוא מכניס ביצירותיו, הוא מצליח לשמר בכל אחד משיריו על הרוח היהודית האוטנטית, ועל המסר שלפי מונה צריך להישמע מאותם השירים עליהם הוא עובד.

מונה גם לא מקובע לכללים הנהוגים במוזיקה החסידית, לגבי איך צריך שיר להישמע. אם מעבדים אחרים ייקחו שיר לעבד, יעשו לו עיבוד ויחזירו אותו לזמר כשהוא מעובד – אצל מונה זה אחרת. קודם הוא ילמד את השיר, ויבחן בעיני מומחה מה טוב לשיר. אם טוב לו שלא לשנות אותו – מונה לא ייגע בו. אם הוא לא בנוי בצורה טובה – מונה ישנה בו קצת, בצורה שלא תפגע בלחן המקורי, אך בצורה שתעשה ממנו לחן הראוי להישמע גם לאוזניים מוזיקליות.

לאוזני המאזינים שפחות מבינים במוזיקה, העבודה הרבה והמאומצת שמושקעת באלבומים שיוצאים תחת ידיו, אולי לא נשמעת, אך אפילו הם יודעים שכשמונה חתום על היצירה שלפניהם – יש למה לצפות, כי משעממת היא בוודאי לא תהיה.

מה שמייחד את מונה מכל שאר המוזיקאים, הוא ההתלהבות שלו. כשמונה שומע שיר טוב, הוא מסוגל לקום ולרקוד באמצע אולפו ההקלטות, כשהטכנאים עומדים ומשתאים. הוא חי את המוזיקה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

לשבת ולדבר עם מונה רוזנבלום לשיחה ארוכה עליו ועל הקריירה שלו, זה לא פשוט. מונה משתמש בכל מיני משלים למטרת תשובות על כל מיני שאלות שהוא נשאל, ולפעמים רק בסוף התשובה שלו מגלים שבעצם על השאלה הוא לא ענה... אך מדובר גם בשעה של קורת רוח מיוחדת, כי מונה לא רק עונה תשובות, אלא גם שר, מדגים, ומלהטט באצבעותיו על השולחן משל היה קלידי פסנתר. ישבנו השבוע עם מונה לראיון מיוחד אותו קיימנו יחד עם המוזיקאי משה בליכברד, ופתחנו בשאלה קצת מתחכמת:

מה ההבדל בין מונה שלפני עשרים ושלושים שנה לבין מונה של היום?
"(צוחק) השנים עושות את האדם כמובן מבוגר יותר. יש משל ידוע שמסביר מה ההבדל בין אריה זקן לאריה צעיר. הצעיר רואה את מה שהוא רוצה לטרוף, והוא רץ ומשקיע כוחות. אחרי יום שלם של ריצות הוא טורף את העז ותופס אותה. אבל האריה הזקן אומר: בשביל מה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה? אני אחכה שהיא תבוא לידי ואז אטרוף אותה. הוא מתחבא עד שהעז מתקרבת ולא רואה, ואז טורף אותה.

"הנמשל מדבר על העניין של הניסיון. השנים עושים את שלהן, ועיסוק כל כך רב מבחינה מוזיקלית - אם אנחנו מדברים כעת על זה - אז הניסיון והמיומנות המוזיקליים עושים את שלהם. הניסיון עוזר הרבה מאד. אתה כותב בצורה יותר בוגרת, ומתייחס לדברים בצורה מבוגרת. מוזיקאי בדרך כלל שולף הרבה מתוך עצמו, מוציא מתוך עצמו. ואני, עם כל המיומנות והניסיון - אני מרגיש שאני כאילו נולד בכל יום מחדש. כשאני ניגש ללחן חדש או לימוד חדש, אני מרגיש מצד אחד שיש לי מיומנות וניסיון אדיר, אך מצד שני העניין הזה של היצירה נשאר אותו דבר כמו לפני ארבעים שנה, מבחינת הרצון להתחדש".

כלומר, אתה אומר שהיצירה עצמה היא כמו פעם, אבל היכן הקהל יכול לראות את השינויים, ולומר 'פעם מונה היה עושה כך והיום אחרת'?
"שוב, במוזיקה שאני יוצר נכנס בשנים האחרונות גם תוכן ערכי. בדרך כלל כשאתה צעיר אתה אוהב יותר קצב, לצעירים יש הרבה אנרגיות. ואמנם גם היום אנחנו מתעסקים עם מוזיקה קצבית, אבל עם מחשבה לשמר את הניגון היהודי כמה שאפשר, לכיוון היותר אוטנטי. לא ללכת בעקבות המוזיקה הגויית, שדרך אגב זה קל מאד. כי המוזיקה שצעירים אוהבים זה ה"בום-בום" המקפיץ, ועם זה אפשר ללכת גם למקום לא טוב. שמחה זה דבר טוב אבל אם זו שמחה של הוללות - זו הוללות. אבל שמחה של תורה ואידישקייט זה משהו אחר לגמרי. זו אחריות גדולה מאד לא לעשות דברים שיגרמו חס וחלילה לדברים לא טובים, אלא לעשות כמה שאפשר להשתדל בקדושה ובטהרה".

בא אליך היום מרדכי בן-דוד ואומר לך: "תשמע מונה, יש לי שיר קצבי חזק שהוא טוב, כמו 'משיח' או 'שמחם' וסוג השירים האלה, ומצד שני יש לי שיר רגש, שיר נשמה, כמו 'תורה הקדושה' וכדומה", והוא אומר לך שתבחר בעצמך איזה שיר מהם אתה רוצה לעבד. הקצבי הוא שיר טוב לעיבוד וגם הנשמתי. משה לאופר אמר לי פעם ש"אם יש לי עיבוד טוב מסוים – זה סימן שהשיר היה טוב, אבל אם השיר הוא לא טוב – אני אפילו לא יודע איפה להתחיל עם העיבוד". וכעת מרדכי בן-דוד נותן לך לבחור את אחד משניהם, ושניהם טובים, רק שאחד קצבי ואחד שקט ורגשי, מה תיקח?
"ברור שאבחר את השיר הטוב יותר".

שניהם טובים באותה מידה, ואתה מתחבר לשניהם.
"לפני שאענה לך על כך, בוא אגיד לך מהו תפקיד המעבד, ומה טמון בזה. השיר הוא כמו הגוף, והעיבוד הוא כמו הלבוש. אתה לוקח דבר שהוא גולמי, כשעוד אין לו את ה'עטיפה'. זה בדיוק כמו בונבוניירה. בתוכה יש שוקולד טעים, אבל גם העטיפה חשובה. העטיפה צריכה לעטוף בצורה נאותה. אם תשים שוקולד בשקית סנדוויץ או ניר עיתון אף אחד לא יקנה אותו. ה'מסביב' נותן חשיבות למצב ומוסיף עליו. וכעת כך: אין לזה כללים חד משמעיים, אבל מניסיון שלי כל שיר יש לו איזה שהוא טעם. ברור שכל מלחין אוהב את השיר כי זה יצא מתוכו, אך השאלה היא אם האנשים אוהבים את זה.

"לקהל יש טעם סלקטיבי והוא מתחבר לדברים מסוימים. הוא יודע מה לבחור. אתה בתור מלחין חושב לעיתים שעשית את יצירת החיים שלך, ולבסוף אנשים לא יתחברו לזה. ולפעמים אתה עושה שיר, וחושב שזה לא משהו, ודווקא לזה הקהל מתחבר. אין לזה חוקים. קשה לומר על שיר אם הוא טוב או לא. על טעם וריח אין להתווכח, כי לאחד זה טוב ולשני - לא. התפקיד של המעבד הוא להלביש את המנגינה לתוך לבוש. דרך אגב, למעבד יש אחריות גדולה, כי בידיו הרבה דברים לקבוע איך יישמע השיר. במוזיקה יש הרבה סגנונות. אתה יכול לקחת כל שיר בסגנון מוסיקלי מסוים, ולעבד את השיר לפי אותו סגנון.

"לדוגמא, תיקח שיר שקט ותהפוך את הקצב שלו למהיר - כמעט לא תכיר את השיר. למעבד יש איזו שהיא חותמת רצינית על מראה השיר. אתה שואל מה אני מעדיף? אין לזה חוקים. אני יכול להגיד עכשיו דברים שבסופו של דבר, למעשה, זה כבר יהיה שונה. אבל מה שתופס אותי אישית זה כשיש טקסט שמדבר ועושה משהו. מאוד חשוב גם ההתרשמות, מאיך הזמר חי את השיר.

"באמת, אם הזכרת את מרדכי (בן דוד – ח.ב.), הוא באמת יוצא דופן בדור הזה. אני חושב שלא קם אחד כמוהו. לא נס לחו, וזה משהו מדהים. אתה יכול לשמוע אותו בכל צורה שהיא. כי אצלו השיר עובר איזה שהוא תהליך. ברגע ששיר נכנס אצל מרדכי, השיר נהיה מובן יותר, עם הבנה חדשה. זה כוח של זמר, ובמיוחד זמר כמו מרדכי. אז אם מרדכי יבוא (צוחק) עם שתי אופציות, זה מאד נתון לאותו רגע ולאותו מעמד".

לפי מה שאמרת, אתה אולי מתחבר יותר לשירים השקטים בגלל הטקסט שלהם. אבל, עד כמה שאני זוכר כעת, רוב השירים שלך הם דווקא קצביים!? יש אמנם את 'ריבונו של עולם', 'שמע בני', 'גם כי אלך', ו'מוריה'. ועדיין, אתה יותר מזוהה עם הלהיטים הקצביים כמו 'משיח', 'הווי דן', 'אהלל אמלל'. אם החיבור האישי שלך הוא יותר לסגנון השקט והרגשי יותר, איך זה שאתה מזוהה יותר עם להיטים קצביים?

"להלחין לחנים זה לא כמו לעבד. כשאתה בא להלחין, יש שתי דרכים: לשבת ולהלחין על פסנתר או כלי נגינה אחר, ויש את הצד המתפרץ, הספונטני".

שזה יותר הצד שלך.
"לא יודע. ישבתי שלושת רבעי שנה לפני סיום הש"ס האחרון של הדף היומי. למדנו יום יום את הדף היומי. וכשלמדנו באחד הימים את מסכת מנחות (וכאן מונה רץ אל ארון הספרים ושולף את מסכת מנחות ומראה לנו – ח.ב.), ראיתי שכתוב שם: 'אשריכם תלמידי חכמים', ומיד יצא לי על זה השיר שנהיה לימים מפורסם מאוד. איך שיר כזה יצא? זה היה באמצע הלימוד, ישבנו ולמדנו. זה לא קורה לי אף פעם. דפקתי אז על השולחן, ואמרתי 'זה מילים לשיר'. צעקתי את זה".

מונה חוזר להראות לנו את המילים מתוך הגמרא: "זלגו עיניו דמעות של ר' ישמעאל... ואמר אשריכם תלמידי חכמים". "וכך אמרתי לחבריי", מספרר מונה, "שאלו הן מילים לשיר, ומיד, באופן ספונטאני התחלתי לשיר. ישבתי ושרתי, ומה שיצא יצא. היה שם איתי אחד הבחורים שבאים אל הכולל שלנו להתחזק שהיה לו פלאפון, והוא הקליט אותי. לא זכרתי אחר כך אפילו את מה שעשיתי.

"בחג הסוכות אנחנו עושים כאן בסוכה שבמרפסת הבית סיום מסכת מידי שנה, וכך היה גם באותה שנה, עשינו סיום מסכת כאן במרפסת. ישבו פה הרבה אנשים, ואז הוציא אותו בחור את הפלאפון ואמר : יש לי הפתעה בשבילכם.והשמיע לכל הנוכחים את השיר כפי ששרתי אותו אז. למדתי את השיר הזה אז פעם שנייה, מהפלאפון שלו. הוא הפתיע אותי".

לא באת הביתה באותו יום בו הלחנת את השיר, ניגנת אותו על הפסנתר, והרגשת שהיום יצא משהו מיוחד?
"לא. אני מסתובב כל היום עם ניגונים בראש, ואם היה מישהו רץ אחרי עם טייפ להקליט אולי הוא היה תופס עוד הרבה שירים. גם ספר תורה שבהיכל צריך מזל... תראה איך הקב"ה מסבב עניינים, שהרי זה היה בדיוק באותה שנה של סיום הש"ס, ונהיה לשיר אותו רקדו עשרת אלפים איש בהיכל 'יד אליהו' בתל אביב".

גם את החלק השני של השיר הלחנת אז, באותו לימוד?
"כן, הכול.בסייעתא דישמייא יש הבדל בין שיר שבא ב'הזמנה', שאז יושבים שעות ורוצים שיגיע שיר, וזה יוצא קצת טכני. אבל אם משהו מגיע בצ'יק - זה הרבה יותר חזק".

'אשריכם' הוא שיר פשוט אבל יש בו משהו מיוחד. חשים שהוא יצא ממקום אחר, וזה לא רק מוזיקה. גם העיבוד שלו הוא מינימאלי.

"לא היה צריך הרבה ליפות אותו, כי הוא יפה בעצמו. יש אפילו מינוס כשמיפים שיר בצורה מלאכותית".

אז בעצם אתה אומר שאין הבדל מהותי בין מונה של פעם לבין מונה של היום, אלא ההבדל קיים בגישה.

"תראה, החיים עושים את שלהם. ההשקפה על החיים משתנה, והכול נהיה פנימי יותר".

הפנימיות משפיעה על העיבודים?

"ללא שום ספק".


בוא ניגע בהתחלה. איך מונה התחיל?

"הכול התחיל בבית. אמי ע"ה שנפטרה לפני חודשיים וחצי, היא זו שדחפה אותי. היא פשוט נתנה לי אקורדיון לידיים, היה זה אקורדיון קטן עם ששה בסים. הוריי היו ניצולי שואה, ואמי רצתה להעסיק את הילד שהיה בגיל ארבע שנים. היא הייתה מוזיקלית, והיא ניסתה לנגן שיר, ויצא לה והיא למדה אותי. מאז הצלילים מאד משכו אותי.

"אמי סיפרה לי לימים שלא רציתי ללמוד. היא שלחה אותי למורים למוזיקה, והם אמרו: יש לכם ילד נפלא. והיא אמרה להם 'אבל איך יכול להיות שהוא נפלא אם הוא לא עושה חזרות, ולא עושה מה שמלמדים אותו. הוא מנגן הכול, ורק את מה שמלמדים אותו הוא לא מנגן'. כי בכל הנושא של ידיעת הצלילים שאני מנגן, לא הייתי טוב אז".

מה היה המקום הראשון בו למדת מוזיקה?

"בקונסרבטוריון אנזאגי ברמת גן שהתחיל אז.למדתי אז אקורדיון אצל מורה במשך כמה חודשים".

באיזה גיל?

"בגיל חמש וחצי - שש. אחר כך למדתי גם נגינה בפסנתר, גיטרה וכלי נשיפה".

כלומר, אם תקבל היום סקסופון ליד, תדע לנגן בו?

"אני יודע לנגן, אני מכיר את הכלי בכל אופן טוב. אני גם בתור מעבד צריך לדעת להכיר את הכלים, חוץ מכינור שהוא כלי מאד קשה, וצריך מאוד מאוד להשקיע בו. הכינור שונה משאר הכלים, כי בשאר הכלים התווים מוגדרים, זה דו זה רה וזה מי, אבל כינור - הוא כמו מיתרי הקול. זה כמו בן אדם שמזייף, ככה זה אצלו. כך גם בכינור: המנגן בכינור צריך להיות כל דיוק, שהאצבעות שלו יהיו כביכול כמו מיתרי הקול. אין בכינור תווים של דו או רה או מי, ולכן צריך לדייק מאד".

אמרת שמעבד צריך להכיר את הכלים, ומצד שני ניתן לראות היום על כל מיני אלבומים בשורת הקרדיט למעבד את שם הזמר, או מפיק האלבום. זה אומר שהם מכירים את כל הכלים שמשתתפים בשיריהם?

"אני לא יודע מה כתוב. גם אתה יכול לכתוב על עצמך מה שאתה רוצה... המילה 'עיבוד' היא מאד כוללנית, ויש אנשים שנותנים לה משמעות יותר רחבה. יכול להיות שאחד מעבד על ידי שהוא נותן הוראות לאחרים מה לעשות. יש דבר כזה מפיק מוזיקלי, אך זה משהו אחר".

הוריך היו חסידי גור, והתפללתם בשטיב'ל של גור ברמת גן. ספר לי על המוזיקה של השטיבל.

"משהו! חייתי ונשמתי אז את המוזיקה החסידית. ובעיקר את המוזיקה של ר' יענק'ל תלמוד ז"ל, שבדורות האחרונים לא קם מלחין יהודי בעל שיעור קומה כדוגמתו. אנשים שמגיעים ליצירות שלו, מרגישים שיש כאן אדם שהמוזיקה אצלו אינה גיבוב של דברים. אצלו מוזיקה הייתה דו שיח. שאלה ותשובה. עצב, והבעת שמחה".

אומרים שר' יענק'ל תלמוד לא ניגן, והכול נבע אצלו מהמוח.

"אצלו הכול היה עניין רגשי. הג'סטות המוזיקליות שלו - כלומר המבנה - היו בנויות היטב. לסוף השירים שלו היה קשר לכל היצירה, כמו סיפור בהמשכים.

"קשה להסביר מה זה מוזיקה. סיפור אתה יכול להסביר, אבל גם במוזיקה צריך להיות דבר קשור לדבר. אי אפשר להתחיל עם משהו ולגמור עם משהו אחר. ואני - גדלתי לתוך זה, אל תוך המוזיקה הזו של ר' יענק'ל תלמוד.

"יום אחד הקלטתי את אחד המארשים הגדולים של גור לדיסק 'החתונה הגדולה' (ומונה שר לנו את הקטע המדובר). הנגנים באולפנים הם בדרך כלל מקצועיים, אבל דווקא אין להם קשר לדת. יש שם מוזיקאים גדולים. אחד מהם היה מוזיקאי ידוע בשם ירון גוטפריד, שהוא מוזיקאי בפני עצמו. הוא ניגן איתי פעמים רבות, ואף פעם הוא לא שואל אותי על אף שיר. ופתאום, במארש הזה הוא שאל אותי: 'של מי הניגון הזה?' ואמרתי לו: 'למה אתה שואל? אף פעם לא שאלת אותי על אף שיר אחר?' אז הוא אמר לי: 'אני אוהב את זה'. ואמרתי לו שזה של ר' יעקב תלמוד, וספרתי לו מי הוא היה. כי הלחנים שלו פשוט דיברו. הוא עשה מהפכה בתחום הזה, ולגוון הזה אני נולדתי".

הכרת אותו אישית?

"לא הכרתי אותו, אבל אני אוהב לעבד את הניגונים שלו. יש בהם הרבה מוזיקה, והם מורכבים. זה כאילו שהוא אומר לך 'לך לפה ולך לשם', אל תשנה לי כלום. אני מצליח לקרוא מה שהוא רוצה. כשהמלודיה טובה - למעבד קל הרבה יותר לעשות את העיבוד. אבל אז החכמה היא לדעת לא לקלקל.

"גם בכל מקצוע כמו גרפיקאי או רופא, צריך לדעת לא לקלקל. תשאל כל רופא על רופא אחר, והוא יגיד לך: 'הרופא ההוא לא יודע שום דבר'. בעיבוד יש לדעת דבר חשוב, שאתה צריך לדעת שלא לקלקל, וזה יותר חשוב מאיך לתקן. כי אם למשל מגיע ניגון כמו של ר' יענק'ל תלמוד ואתה לוקח אותו לכיוון שלא שייך בכלל, הרסת ועשית משהו אחר שלא שייך לזה בכלל. אבל אם אתה מתייחס לזה בכבוד, אתה שואל את עצמך 'מה הוא רצה כאן?' אתה מתחבר לנשמה של המלחין, והתוצאות חייבות להיות יותר טובות. כשאני לוקח ניגון, אני משתדל לחשוב באמת ובתמים - ובפרט כשזה ניגון יפה – על השיר, אני ניגש אל העיבוד בדחילו ורחימו, בכדי לא להרוס את הניגון.

"למעבד לא קשה לקחת את הניגון לכיוונים שונים. לפעמים באים אליך זמר או מלחין עם מלודיות, שאתה לא יודע מאיפה זה מתחיל ונגמר, ואז אתה משנה קצת, אתה חושב על לעשות את זה הגיוני. לא לכל המלחינים יש ידע. יש כאלה בעלי ידע מוזיקלי, אבל יש להם חוסר בידע בדברים בסיסיים, כמו מבנה פנימי של שיר".

יש לך דוגמא?

"יש מלחין מסוים בעל רגש עצום, מלחין עולמי, אך לפעמים 'לא בא לו' להתחשב בקטע הקצבי והריתמי, ואולי אפילו מסיבה מוצדקת. כי לפעמים הטקסט יותר חשוב מהמוזיקה, והוא הופך את המוזיקה למשהו משני, כי הטקסט עובד מספיק טוב. ואכן לפעמים כשהלחן מספיק טוב – לא תמיד צריך להיות מקובעים, יש מקום לחופש פעולה, ואם הטקסט מביע מסר חזק אז זה בסדר. אבל לפעמים זה לא עומד בהגיון מוסיקלית, ואז צריך התערבות ולתת הכוונה".

נחזור להתחלה. היית בשטיב'ל של גור, היית שם במקהלה?

"לא. בשטיבל כולם שרו ביחד. מקהלת גור מופיעה רק בבית המדרש של האדמו"ר שליט"א בירושלים".

השטיבל ההוא ברמת גן עדיין קיים?

"כן, דווקא אפילו חידשו אותו לאחרונה".

לאחר שבגר מונה, הוא הלך ללמוד בישיבה התיכונית "נחלת ראובן" של הרב כץ בפתח תקווה.

למה ההורים שלחו אותך דווקא לישיבה הזו?

"גרנו ברמת גן, ולמדתי בבית הספר 'חורב' של החינוך העצמאי, כיוון שהסביבה לידינו לא הייתה חרדית, וכך הגענו גם לזה".

למדת אז ב"נחלת ראובן", ואחר כך נוצר הקשר עם תלמידים מישיבת 'נחלים' בפתח תקווה, ושם בעצם התחילה הפריחה המוזיקלית המקצועית שלך.

"עד היום אני לא מבין את המהלך הזה, אבל זה מה שקרה. היה אדם בפתח תקווה בשם חיים ברוז'ק, שהיה אחראי על מחנה ה'נוער האגודתי' בפתח תקווה, אליו הייתי מגיע לנגן מדי פעם, כי למדתי בפתח תקווה, במקום סמוך. והוא החליט יום אחד לעשות תקליט, ביחד עם מקהלת הנוער האגודתי בפתח תקווה. הוא שאל אותי אם אני רוצה לקחת על עצמי את העיבוד, ואמרתי לו 'בטח, למה לא?'. הייתי בחור צעיר בגיל 17, וידעתי אמנם לכתוב תווים אבל אף פעם לא הכרתי את נושא העיבוד ותזמור מלא, ולא ידעתי איך עובדים עם נגנים שונים. אבל אמרתי 'בסדר'. לקחתי את הילדים וכל מיני נגנים רוסיים ועשינו חזרה. וזה היה בעצם הפרויקט הראשון. בו עשיתי את עיבוד כל האלבום.

"אחר כך, כשהתחברתי לחבר'ה מישיבת 'נחלים', היה לי קשר עם דודו פישר שלמד שם. וביחד עם עוד כמה חבר'ה, הצטרפנו יחד ללהקה, שנקראה 'נחלי רון'. להקה ששרה שירים חסידיים הייתה אז חידוש. הלכנו פעם לתחרות שערך אחד העיתונים, וזכינו במקום הראשון עם השיר המפורסם של הרב ברוך צ'ייט 'הללו את ה''. אני ליוויתי את המקהלה, וגם שרתי מעט. בלהקה היו יצחק פרוינד, דודו פישר ואבי אלברכט, שכל אחד מהם הוא חזן היום במקום אחר בעולם. הלהקות אז לא היו כמו הלהקות כמו היום, והופענו רק עם גיטרה".

הייתם הראשונים ששרתם את השיר 'הללו את ה''?

"לא. 'בני הרבנים' שרו אותו לפנינו, שמענו את זה עוד בתור ילדים במשך שעות ולמדנו את זה".

לאחר תקופת הישיבה, הגיע מונה למקהלת הרבנות הצבאית עליה הוא מנצח עד היום

אחד הפרויקטים הבאים בו טבע מונה את חתימת ידו, כבר נהיה למפורסם מאוד, ואף הוציא מתוכו להיטים רבים. היה זה האלבום "פרחי ירושלים" של המלחין יגאל צליק, המפורסם ממקהלת הילדים "פרחי לונדון", שכבר היה אחרי כמה אלבומים עם ילדי המקהלה שלו מלונדון. באלבום הזה גם השתתפו סולנים שהם היום מפורסמים וידועים, כמו הרב דודו נדב וישראל רנד. באלבום הזה התפרסם השיר "קול ברמה נשמע" המפורסם שהלחין יוסי גרין, וגם הלהיט "ממקומך".

לאחר מכן, התחיל מונה לעבוד עם הזמר ר' דוד ורדיגר, אביו של מרדכי בן-דוד. "הייתי אז בן עשרים ואחד, והייתי עדיין בצבא. ר' דוד ורדיגר עשה באחד הימים הופעה בבית הכנסת הגדול בבני ברק, במקהלה שליוותה את ר' דוד ורדיגר בהופעה היו דודו פישר, יצחק פרוינד, אבי אלברכט, ואני ליוויתי אותו על האורגן.

"רצינו לפני ההופעה לעשות קצת חזרות. אך לא הייתה אף חזרה. נפגשנו עשרים דקות לפני ההופעה עם ר' דוד, ושאלנו אותו 'מה עושים?' והוא אמר לנו: 'חבר'ה לא לפחד. ניקח פה חדר בצד, ואראה לכם'. וכך הוא אמר לנו אז 'אני אשיר 'דוד מלך ישראל', ואתם תענו לי – 'חי'', וכך באמת עשינו. הוא אומר ואנחנו צועקים, זה היה התפקיד שלנו, (צוחק). וכך עשינו אתו עוד כמה שירים. הוא שר ואנחנו רק צעקנו לו כמה מילים כתשובה. אז נוצר הקשר בינינו ועשיתי אתו את 'ניגוני ורדיגר' הראשון. יש כזה תקליט, והיו בו שירים ידועים כמו "המלמד תורה", או "אז ישיר משה". היה זה תקליט שר' דוד ורדיגר הפיק עם השירים שלו, בו ילדים שרו את אותם השירים. הזמר מוטי זינגבוים היה שם אחד הסולנים".

כמה תקליטים עשית עם ר' דוד ורדיגר?

"לא הרבה. שנה-שנתיים אחרי כן הוא כבר הפסיק להופיע".

איך הכרת את מרדכי? בעקבות העבודה עם אביו?

"את מרדכי הכרתי דרך ר' דוד. היה בזמנו אמרגן שקראו לו אברהם יפה נוף, והוא עשה את 'פרחי חמד', ואף ארגן פעם הופעה בהיכל התרבות בתל אביב יחד עם ר' דוד. יום אחד הוא אמר לי: 'לר' דוד יש ילד שגם רוצה לשיר משהו, והוא שר יפה'. אז אמרתי לו: 'תן לו שני שירים לשיר בהתחלה'. מרדכי היה, בקיצור, זמר החמום של אביו". מונה כבר לא מצליח לזכור איזה שירים שר אז מרדכי בן-דוד בהופעה, "אני כבר לא זוכר, אולי את השיר 'אליהו הנביא'".

אתה מבוגר ממרדכי?

"לא. הוא מבוגר ממני, בעשרה חודשים".

עם יגאל צאליק היו לך עוד תקליטים, או רק את 'פרחי ירושלים'?

"לא. רק את 'פרחי ירושלים'".

מה היה הפרק הבא אחרי ר' דוד ורדיגר? העבודה עם 'פרחי צברים'? דודו פישר?

"אני לא זוכר את הכרונולוגיה, וזה היה כנראה בו זמנית. התחלתי לעבוד אז גם עם מקהלות של חסידויות".

איזה תקליטים הפקת אז עם החסידויות?

"עשיתי תקליט עם בעלזא והרב ירמיה דמן. בבעלזא של אז, לא הייתה מודעות חזקה למוסיקה. לא היו 'בעלי מנגנים' מפורסמים. וכשהרבי דהיום התחיל את הנהגתו באדמו"רות הוא בחר לשים דגש ולפתח את ניגוני החסידות.

"אני זוכר שבאחד הימים החליטו בבעלזא לעשות תקליט. היה אז יהודי בשם וילרפוד, יהודי שהיה כנראה ממשפחה בעלזאית, אבל לא לבוש בבגדים חסידיים, יקה כזה. הרבי נתן לו את התפקיד להפיק את הקלטת התקליט. היה לו איזו וילה באיזה שהוא מקום, ולשם התקבצו איזה מאה חסידים, ואני 'צוציק' קטן, הייתי בן עשרים ואחד, ועברתי ביניהם ומיינתי. הייתי צריך לשמוע מאה איש, כל אחד עמד ושר, וזה לקח כמה שעות. ופתאום הגיע ירמיה דמן והוא שר. אמרתי לו: 'אתה יודע מה? אתה שר יפה!', וכך החלה עבודתנו המשותפת על סידרת תקליטים של בעלזא, שהפכו עם הזמן ללהיטים מובילים בעולם החסידי"

אנחנו שואלים את מונה איזה שיר היה הלהיט מתוך הדיסק הזה, והוא שר לנו את אחד הניגונים הידועים ביותר, שכמעט ולאף אחד אין מושג שהוא שייך לבעלזא.

של מי היו הלחנים באותו התקליט?

"הלחנים היו לחנים ישנים שלהם, וגם אני זכיתי להלחין כמה ניגונים ששולבו בתקליטים של בעלזא כמו 'אשרינו מה טוב חלקינו', 'בורא עולם' ו'מהרה ה' אלוקינו'".

האלבום הבא שיצר עם בעלזא, כבר מוכר יותר. האלבום נקרא "אדיר הוא", ואחד השירים המפורסמים מתוכו הוא "בורא עולם בקניין". כעת כל הנוכחים כאן שרים בערגה את אחד המארשים המפורסמים מאותו תקליט, ואחד הנוכחים מעיר שכיום כבר כמעט ואין שירים ב'ליגה' של אז, והשיר היחידי שאולי מגיע לאותה דרגה הוא השיר המפורסם "למקדשך טוב". מונה: "הזמנים היום שונים מהזמנים של פעם. היום הכול שונה בכל השטחים. לאו דווקא במוזיקה, אלא בכל השטחים".

במקביל לעבודה עם חסידות בעלזא, עבד מונה אז גם עם מקהלת "רננו חסידים" של ר' חיים בנט וחסידות סערט ויז'ניץ.

מונה מספר שזה היה בשבילו תענוג גדול לעבוד בזמנו עם בעלזא והרב ירמי' דמן. אנחנו שואלים אותו אם גם היה לו אז קשר עם האדמו"ר שליט"א. "כן", הוא אומר.

הרבי הביע עניין במוזיקה ובאלבומים?

"קיבלתי תגובות על כך שהרבי מאד מרוצה".

לרבי היו לחנים שנכנסו לאלבומי בעלזא?

"כן, למשל את השיר "כי לה' המלוכה, ומושל בגויים".

עם איזה עוד חסידויות עבדת במהלך השנים?

"גור, מודז'יץ – עם ר' ציון שנקר ואיצ'ה ליפא פישביין, פיטסבורג, פרימישלאן, דז'יקוב (שבאחד מהם נמצא 'לכה דודי' המפורסם, שמושר בהרבה קהילות בקבלת שבת – ח.ב.), נדבורנא - עם ר' מנחם קליין, מקהלת ויז'ניץ עם המלחין והמנצח ר' בנימין הרטמן, חב"ד ומונקאטש. וכן נגינתי גם באירועים של סיומי הש"ס העולמיים שארגנה 'אגודת ישראל',

כמו גם במופעים הגדולים של מרדכי בן דוד, כמו בהקמת העיר עמנואל ומופעי גוש קטיף בזמנו".

כמה אלבומים עשית עם חסידות דזי'קוב?

"שניים".

סיפרת פעם שמאד התאכזבת מכך שהציבור לא התלהב מאחד מהאלבומים של דז'יקוב בו השקעת הרבה מעצמך.

"כמו שאמרתי בתחילה: לפעמים אתה חושב על דברים שבעיניך אתה הולך לעשות חידוש של העולם, ואנשים לבסוף לא מתחברים, למרות שיש שם מוסיקה קלאסית ברמה גבוהה מאד זה אהוב מאד על 'מייבינים' ואנשי מוסיקה מקצועיים".

איפה הייתה לך עוד אכזבה כזו שהצבור לא "קלט" את מה שרצית? אולי עם האלבום "החתונה הגדולה"?

"לא, זה דווקא די עממי ומוצלח. יש צבור גדול שרוצה את אותם השירים שהיו ב'החתונה הגדולה', אבל זה לא רק זה. היו שנים שרציתי לשלב בין עיבוד קלאסי לניגונים חסידיים. לא ללכת רק על הכלים הרגילים, אלא לתת יותר כלי מיתר וכלי עץ, והעיבודים אז נעשו בהתאם. ועד היום מי שמחובר באמת למוזיקה נטו, אוהב מאד את הסגנון הזה".

איפה עשית עיבודים כאלה למשל?

"באלבום 'ממקומך' של בעלזא בו נמצא גם השיר 'כי לה' המלוכה,'. זה דיסק למשל שהוא אחרת לגמרי ממה שאני רגיל.. מבחינה מוזיקלית הוא איכותי. אבל לא כל מה שאיכותי בעיניי, הוא איכותי בעיני הצבור. המזל שלנו שהצבור כן מחובר למוזיקה. אני לא יודע אם הצבור היום כל כך מתחבר לתוך הקרביים של המוזיקה, אבל הצבור של אז כן היה מחובר למוזיקה. אבל לפעמים דברים מסוימים שהם לא סחירים, אנשים לא כל כך אוהבים להתחבר לזה. ואני גם מבין את זה, בן אדם אוהב להתחבר מיד ואולי לשיר ביחד עם האלבום, והוא לא רוצה שתעמיס עליו יותר מדי, כי אנשים לא יושבים היום עם אוזניות ומקשיבים למה שעשית, אם כי פעם היו כאלה שהתעמקו כל כך. אך היום זה לאנשים יש קטע של 'תן ליהנות ולהתחבר ולשיר', וזהו. גם אני כשאני שומע מוזיקה אני רוצה להתחבר עם הזמר ולשיר אתו, זה הרבה יותר נעים. במקום להיות פסיבי אני רוצה שתשתף אותי. זה פשוט כך".

ביצירות של חזנים למשל, לוקחים יצירות של לפני מאה שנה. אתה מכיר את השיר, אתה שומע את השירים ואתה יכול לשיר לפי מה שאתה שומע.

"יש הרבה אנשים שאוהבים חזנות, ואלו הם אנשים מאד מסוימים שאוהבים את הסגנון הזה".

כעת בא נרוץ קצת על פני תקופות. תקופת העבודה עם החסידויות, הייתה תקופה שלמה בה עבדת עם כל מיני חסידויות. אתה זוכר עם מי עוד עבדת? אולי חב"ד?

"כן. עשיתי דיסקים עם ניגוני חב"ד, בהפקה של שייע סגל, שאני מאד מעריך".

אלו אדמו"רים מאלו שעבדת איתם גילו התעניינות מיוחדת במוזיקה?

"המנהיגים הרוחניים שלנו, העוסקים בעבודת ה', מחוברים מטבע הדברים לשמחה ולשירה. למשל אצל אדמו"ר מפיטסבורג זה משהו מיוחד. הוא בעל רגש עצום, ןהוא מעורב במוזיקה בצורה מוחלטת".

אחד הניגונים המיוחדים של האדמו"ר הוא "למקדשך תוב", שהוא שיר ידוע ומפורסם בעל רגש עצום.

האם האדמו"ר יכול היה להחזיר אותך על ניגון שלו שעיבדת, ולהגיד לך 'לא התכוונתי לזה'?

"כן. הנה למשל דווקא בשיר 'קה ריבון' עליו דיברת הוא החזיר אותי. זו הייתה אחת הפעמים שהסכמתי לחזור ולעבד מחדש את השיר. פרשתי וחזרתי מההתחלה".

היו עוד אדמו"רים שהחזירו אותך לאחר שאמרו שהעיבוד לא מספיק טוב?

"לא, רק הוא. הוא אפילו לא ידע מה לא מוצא חן בעיניו בעיבוד שלי, אבל הבנתי ממנו שזה לא בסדר. אני אגיד לך מה, בגלל שהוא איש בעל רגש עצום - הזדהיתי עם ההערות שלו".

האם בשיר הזה הוא הלחין את כל הקטעים? הרי כל קטע בשיר הזה הוא שונה מהשני?

"כן, למרות מה שאתה מדגיש שכל קטע שם אכן שונה מהשני".

במקביל להתעסקות בעיבודים לאלבומי החסידויות אז, התחיל שמשו של זמר חדש העונה לשם "מרדכי בן דוד" לזרוח באותה תקופה, ומונה גילה שהוא מאוד מתחבר אליו כאדם וכזמר, ואולי יותר מכל מי שאתו עבד עד אז.

האלבום איתו עבדו מונה ובן דוד נקרא 'נשמה', ובן דוד כבר היה אחרי שני אלבומים, בעיבודם של מעבדים אחרים. מאז לא ניתק החוט המקשר בין שני החברים האלו, והשניים עובדים ביחד עד היום, כולל באלבומו האחרון של בן-דוד "כולם אהובים", בו עשה מונה חלק גדול מהעיבודים.

מיני אז עבד מונה עם כל זמר חסידי שרק קיים, ושמו מתנוסס לראווה על אלבומיהם של גדולי הזמרים והמלחינים, שעד היום יודעים ש"יינו" הטוב של מונה רק משתבח עם הזמן.



אני יודע שעיבדת כמה שירים שמעבדים אחרים הלחינו, כמו למשל משה לאופר. האם יש לחנים שלך שמישהו אחר עיבד, כמו למשל משה לאופר?

"אני חושב שכן. יש אלבום של הזמר שמחה ובר, שם יש כמה לחנים שלי שישראל לאם עיבד כמו 'כי ששת ימים' ו'קה רבון עלם'".

אבל כמעט ואין דבר כזה.

"כמעט אין. למה לקחת מישהו אחר לעבד שירים שלי?".

כלומר, בדרך כלל כשאתה מלחין אתה מעבד?

"כן".

יש שיר שאתה הלחנת ומשה לאופר עיבד?

"אני חושב שכן, אבל לא זוכר. תשאל את יוסי גיל...".

מונה עבד במשך השנים עם שלושה דורות של משפחת ורדיגר, הסב – דוד, האב – מרדכי, והבן – יידל. אנחנו שואלים אותו איך הייתה העבודה עם יידל, לאחר שנות עבודה שעם שני הדורות הקודמים במשפחה. "יידל שר היום מאד יפה", הוא אומר. "הוא מוזיקאי מיוחד. בדיסק החדש של 'שבת עם משפחת ורדיגר' ממש התפעלתי מהשירה שלו. הוא שר שם ממש מיוחד. הוא 'מוריד' שם קטעים רגשיים שאני לא הכרתי אצלו קודם".

מתי התחלת בעצם גם להלחין? בהתחלה הרי רק עיבדת?

"תראה, כל הזמן גם הלחנתי כל מיני קטעים. אני זוכר למשל שיר ישן שהיה בתקליט ישן של שמואל ברונר, בשם 'נער הייתי וגם זקנתי' שהלחנתי".

ויש גם את השיר "סלח נא" שהלחנת בתחילת הקריירה, שלימים הלבשת לו את המלים של 'מוריה'. זה עוד היה בתקופת עוד בנחלי רון?

"לא. זה היה מיד כשהשתחררתי מהצבא. הוצאתי אז תקליט עם 'צמד הראשונים' יהודה ווסרמן, ועוד זמר תימני מפורסם בשם משה גיאת, ושם היה את השיר 'סלח נא'".

כל הנוכחים שרים כעת את השיר "סלח נא" שלימים נהיה ל"מוריה" ששר אברהם פריד, ומונה מתפלא על כך שאנחנו מכירים את הביצוע הישן הזה.

יש לך עדיין את התקליט הזה עדיין?

"כן, הוא מתגלגל פה באיזה שהוא מקום".

היו לך בתקליט של "צמד הראשונים" עוד לחנים חוץ מ"סלח נא"?

"לא זוכר".

בתקופת העבודה עם החסידויות לא הלחנת להם כמובן כי היה להם את מלחיני החצר, ומי היו הבאים שלקח ממך לחנים?

"היו כמה, ובהם דודו פישר שהלחנתי לו את השיר המפורסם 'ריבונו של עולם'. היה אז הפקה שנקראה 'מצעד הזמירות', והפקתי את השיר הזה לאחד הערבים האלה. דודו ואבי אלברכט התחרו עם השיר הזה וזכו במקום שני. בהמשך מרדכי בן-דוד החליט שהוא רוצה לשיר את זה, והוא אכן שר את זה בביצוע שהתפרסם בעולם כולו, במופע האסק בארצות הברית, כשמלווה אותו מקהלה של 101 זמרים מאחוריו".

למה דווקא 101?

"לא יודע, אבל זה גימטריא של מונה"...

אתה אימנת את המקהלה, נכון? טסת הרבה...

"הייתי אז על קו ישראל ניו יורק, שבוע שבוע".

וכל זה בשביל שיר אחד?

"לא, הם שרו עם מרדכי עוד כמה שירים. ריבונו של עולם היה אמנם שיר שלי ממש שהם שרו, אבל חוץ ממנו המקהלה הזו שרה עוד שירים. מרדכי עשה אז מהשיר הזה משהו עולמי".

אנחנו מספרים לו, דרך אגב, שהשיר הזה בוצע בשבוע שעבר במופע מיוחד שהתקיים בהיכל התרבות בתל-אביב עם החזן הלפגוט והזמר יעקב שוואקי, בביצוע שירתי-חזנותי מדהים של השניים, לאחר שלפני תקופה קצרה ביצא אותו הלפגוט גם עם מרדכי בן-דוד.

אתה רואה את עצמך יותר מלחין או יותר מעבד? אל תברח מהשאלה הזו...

"אני בורח".

תפסנו אותך...

"זו לא תשובה שאני צריך לענות עליה. אני אשאל אותך, בוא תענה אתה על השאלה הזאת"...

אני אישית רואה אותך יותר כמעבד, כי הרי יש לך יותר עיבודים מלחנים.

"אה, אתה מדבר לפי כמות. אגב, מבחינה מוזיקלית לחן ועיבוד לא רחוק אחד מהשני. בכל עבוד יש גם לחן, אתה הרי יוצר את פרקי הפתיחה והסיום וכו'".

מיטב הלחנים הטובים שלך מנוגנים היום בכל החתונות, שירים כמו "מלך", "אהלל אמלל", "אשריכם" הם להיטים היום בחתונות.

"נכון. גם קטעי מעבר שלי הפכו לקטעי קישור בחתונות, מוטיבים כאלה. זה דבר טבעי שאנשים מושפעים מזה. בסופו של דבר זה דבר שמדביק".

בשלב מסוים בחייו של מונה, הוא התחזק רוחנית, ועשה שינוי מהותי בחייו.

מתי אירע השינוי הרוחני בחיים שלך?

"היה זה בשנת תשעים. נסעתי אז עם הרה"ג רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א ומרדכי בן דוד לרוסיה, והיה זה מסע מאד רוחני ועמוק. פעם ראשונה שנתקלתי עם יהדות ששבעים שנה ניסו לדכא אותה ולא הצליחו, וראיתי 'יהודים של מסירות נפש'. ראיתי מה קרה לעם היהודי כשעושים לו כך. מאד הושפעתי מהמסע הזה, מכל האווירה בו. אתה רואה פתאום ומגלה שורשים יותר עמוקים. חלק מקטע ההתחזקות שלי היה שם. זה היה קורה לכל אחד".

מה בעצם עשיתם באותו מסע? זה היה אחרי נפילת ברית המועצות?

"זה היה בתפר, כשמצבה של ברית המועצות ממש התנדנד. אני זוכר ששבת אחת באנו לשם עם הרב גרוסמן בשעה תשע להתפלל בבית כנסת הגדול של מוסקבה (אולי היה זה קצת יותר מוקדם), ובית הכנסת היה ריק. עומד בית כנסת גדול ענק. ריק. אף אחד לא נמצא. אנחנו מחפשים יהודים. ופתאום אנחנו רואים חדר קטן. אנחנו פותחים את הדלת – ואני לא אשכח את התמונה הזו. זה היה כמו תמונה שלקחו אותי מאתיים שנה אחורנית, דבר סוריאליסטי שלא ראיתי אף פעם. יהודים עם מגבעות כובעים משונים, שלא רואים כיום דברים כאלה, כמו מצנפות כשהם מתרכזים בקריאה בספר תורה כשכולם שם, וכל המבטים הסתכלו עלינו - כאילו נפלנו מהירח. הרב גרוסמן התעשת מיד והוא חכה לסיום קריאת התורה והתחיל להגיד להם: 'טייערע יידן', והם מסתכלים עליו במבט מוזר, 'אני רוצה להגיד לכם כך: תדעו לכם שאני בא מארץ ישראל' – הם לא הכירו אותו – 'ותדעו לכם הק.ג.ב. – קפוט. אין כבר ק.ג.ב. זה היה שלושה חדשים לפני נפילת המעצמה, וזה היה מוזר להם לשמוע את זה. בכל בית כנסת ישב אז קצין של הק.ג.ב., ולהגיד כזה דבר ברוסיה באותם ימים זה היה כרוך בסיכון עצום".

לאיזו מטרה נסעתם?

"הרב גרוסמן רצה לפתוח שם ישיבה. נסענו שלושתנו ביחד לחזק את היהודים שם. ובסוף אנחנו התחזקנו... אני זוכר את זה מאד חזק. אני זוכר שהיינו ביום שישי באיזה שהוא מקום בו לא היה מקווה, ונסענו למקווה במקום רחוק. הגענו לשם, אך גם שם לא היה מים. לא אשכח את זה. חצי מטר מפני האדמה לא היה מים. הבלן אז פתח לנו במיוחד את המקווה, ולא אשכח את המסירות נפש הזו, נסענו שעתיים בשביל כזה מקווה, שהיה מקווה ישן מאוד.

"עד היום אני זוכר שראיתי באותו מסע בחור מסוים – שלימים כבר הגיע לארץ, אך לא זכיתי לראותו כאן בארץ - והוא הלך שם עם פאות וציציות בחוץ. הוא סיפר לנו שעד לפני חצי שנה הוא עוד היה נראה כמו גוי. רק כשנודע לו שהוא יהודי, הוא בדק וקרא באחד הספרים שיהודי לא אוכל חזיר. הוא שאל את ההורים שלו מה זה יהודי, אך הם שהיו מתבוללים – התחמקו, והוא חיפש תשובות בחב"ד. והוא הבין שהוא לא ילד סתם אלא בן לעם היהודי. ילד צדיק כזה עוד לא ראיתי בחיים שלי. זהו מופת של ממש איך גדל כך לבד ילד שכזה במקום של שממה רוחנית. שמעתי אחר כך מהרב גרוסמן שהוא עלה לארץ ויש לו כיום משפחה כאן, זה מדהים".

נסעתם עם הרב גרוסמן אחר כך לעוד מסעות חיזוק כאלה?

"לא. זה היה מסע יחיד וחזק. יש לי תמונות ממנו תמונות מדהימות, איך הרב גרוסמן עומד עם שופר, על גבי מטוס על כנף. הרי איך נסענו ממקום למקום? בשישים דולר שכרנו מטוס של שלושים איש, והוא עמד בלעדית לרשותנו. אנשים אז קבלו חמישה דולרים לחודש. ובשישים דולר היה לנו מטוס פרטי, עם טייס שהיה צמוד אלינו".



אם נחזור למוזיקה, יש בשנים האחרונות תופעה חדשה ומעניינת. עד לפני כמה שנים אם עיבדת אלבום למשל לשלמה כהן, או אברמי רוט – עיבדת את כל האלבום כולו. והיום יש מצב של כמה מעבדים בדיסק אחד. עיבוד אחד יכול להיות למשל של מונה, ואת כל השאר מחלקים בין עוד כמה מעבדים. למה?

"זה לא אני קובע, אבל אני אשאל אותך אתה חושב שזה יותר מגוון את התקליט? מה אתה אומר?"

אני אישית אוהב שאותו מעבד עושה את כל הדיסק, ואז אני יודע מה הוא יודע לעשות בשיר בסגנון הזה, ומאידך שיר בסגנון אחר.

"אני לא יודע מה לומר. אולי לאנשים יש דמיון, שכשיש כמה מעבדים, כל אחד עושה אחרת וזה מגוון יותר. אני מניח שזה מגיע מכיוון שהזמר אומר 'אני רוצה לחדש משהו', כי בסופו של דבר באמת המוזיקה הולכת אחורה ולא קדימה. וזאת משום שיש היום ריבוי עצום של מוזיקה. פעם היית לוקח דיסק יושב ומתענג. ומחכה לתכניות הרדיו הספורות משבוע לשבוע לשמוע את השירים החסידיים דאז. גם לא היה אז אמצעים לשמוע מוזיקה כל הזמן. היום אתה לוחץ על כפתור, ויכול לשמוע חמשת אלפים שירים, ובסוף אתה לא שומע כלום, אולי רק משהו שמאד מדבר אליך.

"הריבוי הזה הוא כבר מוגזם. ובשביל לחדש משהו אנשים משתגעים. אנשים רוצה לחדש ולשנות, ועובדים עם כמה מעבדים, אבל בסופו של דבר זה לא משפר, לדעתי. עדיף שתעשה משהו עם מישהו אחד. אם אתה חושב שהוא לא טוב לך בסגנון הזה כי הוא כבר עשה משהו כזה למישהו אחר, אז כאן ספציפית תן למישהו אחר את השיר הזה, אבל אין סיבה לקחת סתם מעבדים רבים לדיסק אחד".

זמר טוב יכול להתקיים היום מבלי דיסק חדש וחומרים חדשים? מספיק להוציא דיסק אחד, או שצריך להוציא כל הזמן דברים חדשים?

"לדעתי הוא לא יכול להתקיים מבלי חומרים חדשים כל הזמן. הוא צריך להתחדש כל הזמן. הנה דוגמא נוספת לכך שאנחנו הולכים אחורנית. תסתכל, הזמרים - דווקא המפורסמים - ככל שעובר הרבה זמן, יש מושג שזה מחייב אותם יותר. הוא צריך לחדש משהו. בלי חידוש הוא לא שווה. אנחנו אנשים שאוהבים חידושים כל הזמן".

מונה הוא לא המוזיקאי היחיד במשפחת רוזנבלום, וכל המשפחה משתתפת יחד ביצירות מוזיקליות, מי בהלחנה, מי בעיבוד ומי בשירה. "אצלנו זה נמצא בורידים", אומר מונה. "וכולם נמצאים בתחום הזה. בני, אפרים, זכה להלחין כמה שירים שהם מאד ידועים, כמו 'לכו לרננה' ו'הנשמה' של יידל ורדיגר, ו'מי כה'' והוואלס ב'מונה 4'. הוא מאד מוזיקלי, מלחין מיוחד וממש נדיר. הוא עובד כעת על דיסק שנוציא לו בקרוב בעזרת ה'".

בימים אלה עובדים מונה ובניו, בני משפחת רוזנבלום, על דיסק-פרויקט חדש ומיוחד, שישלב ביחד את כל בני המשפחה ששרים ומנגנים. "אני רוצה בעזרת ה'", אומר מונה, "להקים להקה שתורכב מבני המשפחה, שהשם שלה יהיה 'בין הטיימס' (בין הזמנים – ח.ב.)".

אנחנו שואלים אותו אם כל ילדיו מנגנים או קשורים למוזיקה. "כן", הוא עונה. מונה: "אפרים מנגן על גיטרה, וגם שר. שניאור על כלי הקשה, והוא גם מלחין בזכות עצמו. בדיסק החדש הזה של 'בין הטיימס' הלחין שניאור שני שירים, וגם לדיסק 'מונה 6' שיצא בעזרת ה' בקרוב הוא הלחין שיר, שאני לא רוצה לספר מי שר אותו, זו עדיין הפתעה גדולה, ועוד יבוא הזמן שתדעו".

מתי ייצא הדיסק?

"הוא ייצא בעזרת ה' לחגים הקרובים. גם שם יהיו שני שירים של שניאור, ואחד השירים הוא כבר היום מאוד מפורסם, והוא נקרא 'בחייכון וביומיכון'. את השיר הזה בצענו לראשונה בארגון 'זה לזה' של הרבנית רוטנברג. זה היה דבר מדהים לראות כמה עשרות ילדים אומרים קדיש. וזה אחד השירים החזקים ביותר".

בן נוסף של מונה, דובל'ה רוזנבלום, שכבר נשוי כיום, עיבד עיבוד מבריק לשיר המפורסם של אפרים, הבן האחר, מקימי. הלהקה עתיד להשתתף גם האח הצעיר, אבי. "אבי שר כבר בתור ילד באלבומים שהפקתי, ועד היום יש לו קול מתוק, ובנוסף הוא מנגן נפלא ביותר על הקלידים.", מעיד מונה. בהמשך נכנס לחדר גם הבן הצעיר, מאיר, ומונה מחייך אליו בחיוך אבהי אוהב, ומספר לנו שגם לו נכונו גדולות ונצורות.

מונה מתכנן הופעות עם להקת המשפחה "בין הטיימס", והוא מספר שהם כבר עשו בעבר כמה "הופעות משפחתיות" כאלה. "בינתיים עשינו כבר הופעה בישיבת מערבא, שהייתה מוצלחת מאד. המיוחד בלהקה שלנו הוא שאנחנו משפחה", הוא מסביר. "אנחנו מופיעים עם שני קלידים - אבי ואני, אפרים מנגן עם הגיטרה, ושניאור על כלי הקשה. והכול מבוצע בהרמוניה יפה. אנחנו גם שרים כמובן, ועושים ביחד משהו מאוד יפה. אני עצמי גם שר בהופעה לבד מכך שאני גם מנגן".

גם בדיסקים האחרונים שלך התחלת קצת לשיר.

"לא הרבה. פה קטע ושם קטע".

בשנים האחרונות מופיע מונה רוזנבלום בעיקר באירועים תורניים, כמו סיום הש"ס הגדול בהיכל יד אליהו בתל אביב, ואירוע מפואר של הוצאת ספרי הקודש "עוז והדר", אירוע אליו הלחין מונה קטע מוזיקלי מיוחד במינו בשם "אתה נגלית", שמתאר באמצעים מוזיקליים חדשניים, את מעמד הר סיני. אנחנו רוצים לשאול אותו על עניין ההופעות, אך קודם – על היצירה המיוחדת שיצר לכבוד האירוע של "עוז והדר".

בפרויקט שעשית עם "עוז והדר" יש יצירה מאד מעניינת שעשית עם החזן בנימין הלפגוט ועוד, ספר לנו קצת עליה.

"אהבתי מאד לעבוד על היצירה הזאת כי יש בה חידוש. אני נמשך ונוטה במוזיקה שלי ליצור גם אוירה. מהבחינה הזו אני אגדיר שאני מאד אוהב 'לשחק עם המוזיקה', לתאר כל מיני מצבים ויזואליים באמצעות מקצבים מוזיקליים. ואכן ביצירה שאתה מדבר עליה, יש הרבה דמיון, והיא מתארת איך עם ישראל קיבל את התורה מעמד הר סיני. היו לי הרבה חומרים עם דמיון איך לתאר את זה, ומאוד אהבתי את העובדה על היצירה הזו, שב"ה גם יצאה מאוד יפה".

אתה מופיע כיום פחות באירועים מוזיקליים גרידא, למה?

"לא תמיד אני יכול לבוא ולהופיע, ועל כל פנים, אם יש לי שאלה האם להופיע באיזה שהוא מקום או לא, יש לי רב אותו אני שואל כל שאלה הלכתית שיש לי".

אחד הדברים שהכי מזוהים עם מונה רוזנבלום, הוא תוכנית הרדיו השבועית שלו אתה הוא משדר קרוב ל-12 שנה. בתוכנית שמשודרת בכל השנים ביום שישי, הוא משלב בין "ווארטים" מיוחדים שהכין, לבין מוזיקה שקשורה לדברים שהוא אומר. מה שמייחדים את התוכנית הזו על פני חברותיה, הם הקולות שמוציא מונה מגרונו לאורך כל השירים שהוא משמיע, אליהם הוא מצטרף בפיו בחיקוי של כלי נגינה שונים. בניגוד לאחרים, מונה נוהג להשמיע את יצירותיו הוא, וחושף מידי פעם יצירות חדשות שלו "חמות מהאולפן". עד שנסגר "ערוץ 7" הייתה התוכנית משודרת בו והייתה לאחת התכניות המואזנות ביותר בערוץ. כיום התכנית משודרת בערוץ הרדיו החרדי "קול ברמה".

"הכרתי את כצל'ה (מקים ומייסד ערוץ 7. אנחנו מספרים למונה שכיום הוא כבר חבר כנסת, מונה מספר שהוא לא ידע את זה – ח.ב.) מרמת גן. הוא חיפש בזמנו להקים ערוץ רדיו חדש, והוא רצה שאני אשתתף בו, ואכן הייתי מאלו שהתחילו להקים את ערוץ 7. בנינו אולפן על יד הבית שלי ברמת גן, שם הכנו את התכניות והיינו שולחים את זה בזמנו לאוניה (אוניית ערוץ 7 שצפה אל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל) בערוץ 7 לא התחלתי ישר להגיש את התכנית של יום שישי, אלא הייתי מתעסק עם מוזיקה ורצפים. אבל הרבנית שולמית מלמד התעקשה שכן אעשה תכנית כזו, ובגללה אני נכנסתי לכל הספור הזה. היא רצתה תכנית ליום שישי, ואמרתי לה, 'עזבי אותי, אני לא מסוגל לעשות דברים כאלה'. היא לחצה עליי מאוד וככה זה התחיל".

במשך כל השנים מלווה אותו הטכנאי רון, המכונה בתכנית "רון שיר ושבח", ומונה מספר שהוא טכנאי שמבין את כל מה שמונה רוצה לשמוע בכל האפקטים, עוד לפני שהוא צריך לבקש. "טכנאי בשבילי זה הרבה, זה כמו מנתח שצריך מישהו שיעזור לו גם מבלי שלפעמים יסביר מה הוא צריך. אי אפשר להסביר באמצע מה לקחת, החולה ימות".

אנחנו שואלים אותו מדוע הוא משמיע פעמים רבות שירים שהוא שותף להפקתם בלחן או בעיבוד, בניגוד לאמנים אחרים שלא משמיעים שירים שלהם בתכניות דומות מטעמי אתיקה. טוב, זה כי את השירים שלי", אומר מונה בחיוך," אני מכיר. שירים אחרים אני לא כל כך מכיר...". וברצינות הוא מוסיף, שהוא לא רואה כל סיבה מדוע לא להשמיע שיר טוב שהוא שותף ליצירתו.

מונה משמיע בתכניתו גם שירים של יוצרים אחרים, והוא אומר לנו שהוא לא מכיר את כל השירים שיוצאים כיום, אלא רק את "החשובים שבהם", כמו שהוא מגדיר. את השירים שהוא משמיע והוא לא מכיר, בוחר עבורו אדם שהוא סומך עליו כמבין במוזיקה.

תן לי שם של שיר שאתה אוהב במיוחד, אני מבקש ממונה. לא משנה אם זה שיר אתה עיבדת או מעבד אחר, אבל אני רוצה לשמוע ממך על שיר שאתה יכול לשמוע שבעים פעם אחד אחרי השני, שיר טוב.

"שואלים אותי הרבה פעמים את השאלה הזאת. אז אני אשיב לך: הזכרתי מקודם את אמי ע"ה, היא הייתה אישה מאד מיוחדת. מה הייתה המיוחדות שלה? קודם כל היא אישה איבדה את כל משפחתה בשואה, והקימה משפחה מיוחדת. היא סיפרה לי כשהייתי בגיל שלוש, את הרשמים הראשונים שלה מהשואה ינקתי ממנה. היא לא פחדה אף פעם לספר. היא עודדה את עצמה לספר, דווקא כדי שאחי ואני שנולדנו אחרי השואה נדע מה עבר עליה. היא דאגה כל הזמן שלא נשכח מה עבר הדור הקודם. בדרך מסוימת היא עבדה כל החיים שלה על העניין של להעביר לנו את הערכים שלה.

"אני זוכר שהיא סיפרה איך שהם אבדו את כל מה שהיה להם, ואני פרצתי בבכי עצום. היו זמנים שחשבתי שאולי זה היה קצת מוגזם מבחינתה. אך זה הדבר הכי נכון שהיא עשתה, כי יהודי צריך לדעת שהגוי רוצה להשמיד אותו בגלל שהוא יהודי. רק בגלל זה".

"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".

"אכן. כתוב 'הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב'. ולמה כתוב בלשון הלכה? אז פעם מישהו אמר, שמנהג אפשר לשנות, אבל הלכה אי אפשר לשנות. הלכה זו הלכה ואי אפשר לשנות את זה שעשיו שונא ליעקב. היא הייתה מספרת את הספורים על הילדה שלה,שהיא מסרה אותה לגויה. הנאצי הרג אותה ממש דקה אחרי שהיא מסרה אותה, ואחר סיפרו לה כל כך שביתה נהרגה.

"היא הייתה במחנה ברגן בלזן ומשם השתחררה. בצריף היא הייתה ממש מטר מהמקום אליו הביאו את המתים לשריפה, עד כדי כך שהיא ספרה לנו שבמשך שנים אחרי השואה היא לא יכלה להריח מקום שצולים בו בשר, זה היה עושה לה ממש לא טוב. היא השתחררה כשהיא עם עשרים ושבעה קילו. אי אפשר לחיות כך, ממש שלד עצמות. ובכלל להקים דור חדש זה היה נראה דבר מופרך. ולמה אני מספר את זה? כי הייתי מסתכל עליה לאורך שנים, איך אישה כזו יכולה לספר ספורים מהסוג הזה, ואפילו דמעה אחת לא זלגה לה מעיניה. היא הייתה מספרת בצורה סיפורית, מסתכלת בעיניים ומספרת תוך כדי אכילה, ושאלתי את עצמי תמיד איך זה יכול להיות.

"היא הייתה יושבת גם עם הילדים שלי ומספרת, וכשהייתה באה לשבת הם היו שואלים אותה על מה שעברה. היא הייתה אישה שמחה במיוחד ואהבה מוזיקה, אבל דמעה – מעולם לא זלגה מעיניה.

"בסעודה שלישית כאשר הייתי יושב ופותח בשיר, ניגון ידוע (מונה שר לנו אותו – ח.ב.) שהוא שיר וורקאי של חסידות וורקא, ומיד באופן אוטומטי הדמעות היו זולגות מעיניה עד כדי כך שידענו בדיוק באיזה שיר מסט השירים שאנחנו שרים בסעודת שלישית, היא תצטרך טישו. השיר הזה אגב מופיע ב'מונה 1', מאד מרגש. אז הנה תשובה למשהו שמאד מרגש אותי. אני חי את זה ונושם את זה".

הדקות הבאות עם מונה הוקדשו בשיחה על השיר החדש של אברהם פריד, "כי הרבית", אותו השמיע מונה בתכנית הרדיו האחרונה שלו, ואנחנו שואלים אותו את השאלה המתבקשת. במשך שנים רבות עבד מונה לצד גדולי המוזיקה החסידית, אך מעולם לא עיבד אף שיר לאברהם פריד (למרות שעשה עיבודים קוליים לכמה מאלבומיו של פריד).

אם כבר מדברים על פריד, איך זה שמעולם לא עיבדת לו אף שיר באלבומים שלו? אמנם יש את 'מוריה' שהוא שר ואתה עיבדת, ועוד מספר שירים, אבל באלבומים הרבים שלו אין אף עיבוד מוזיקלי שלך, למה?

"תשאל אותו".

אחד הנושאים בהם ידוע מונה כמחדש גדול במוזיקה החסידית, הוא נושא המקהלות. עד שהוא הגיע, מצב המקהלות באלבומים החסידיים לא היה מפותח, ומונה הוא שגילה את נפלאות המקהלה הגדולה והמדויקת. עד לתקופתו כמעבד קולי, היה נהוג לקחת שניים-שלושה מלווים, ולהכפיל את קולם באמצעים טכנולוגיים, וזו הייתה נקראת המקהלה. אך מונה שבר אף את המוסכמה הזו, ולאלבום "משיח" של מרדכי בן-דוד דאג להביא מקהלה גדולה של כמעט 20 מלווים, שעשו את קולות המקהלה לאותו אלבום. מאז ועד היום הנושא התפתח עוד ועוד, וכיום אין דיסק חסידי שמכבד את עצמו, שלא מביא מקהלה גדולה ומכובדת להקלטות, שלה יש אגב לעיתים מעבד נפרד, מעבד קולי.

כיום ידוע כבר שמקהלה היא חלק בלתי נפרד מכל שיר, ולא מספקים קולות רקע או דברים דומים. מונה: "אני אגיד לך מה היתרון במקהלה. זמר או מקהלה אלו הם אנשים חיים ששרים, וכל השאר אלו כבר כלים שמנגנים. יש אמנם דבר מאד יפה בכלים, אבל כששרים – כבר יש משהו שיש בו לב ונשמה. אין לזה תחליף. אין תחליף לקול האנושי, רק צריך לדעת שזה יהיה במינון. כשאתה הולך לבצע את זה צריך שזה יהיה כמו שצריך, אחידות בקול ועוד הרבה דברים".

יש לך אנשים קבועים שאתה עובד איתם היום למקהלות באלבומים שלך?

"כן, אמנם אני מחליף חלק מפעם לפעם כדי שלא יהיה משעמם לאוזן, אך הם פחות או יותר תמיד אותם אנשים במקהלות".

לאיזה אלבומים אתה אוהב להאזין כיום?

"האמת היא שאין לי זמן לשמוע. אני גם ככה עסוק במוזיקה חצי יום, לאחר שבבוקר אני לומד תורה".

לימוד התורה הקבוע של מונה בחצי הראשון של היום לא התחיל לאחרונה, וכבר מעל חמש עשרה שנים שהוא לומד בכולל שלו ברמת גן. "גרנו הרי בזמנו ברמת גן, והתפללתי אז בבית כנסת הגדול בעיר, וכבר שנים רבות שאני לומד שם. שקט שם מאד, ולומדים שם בשקט ומבלי הפרעות". בעבר היו לומדים שם גם כמה רבנים שקשורים למוזיקה ולמונה, כמו הרב דודו נדב והרב מאיר פדידה.

אתה שומע חזנות?

"כמעט ולא. למרות שבמשך שבע שנים הייתי מנצח המקהלה של החזן יעקב מוצן, עד לפני 20 ומשהו שנים. בכל שבת שנייה הייתי מנצח על המקהלה שלו בבית הכנסת הגדול שברמת גן".

מונה עסוק כעת בכמה וכמה אלבומים שונים, כמו האלבום "שבת עם ורדיגר" שזה עתה הוא סיים את העבודה עליו, אלבום לחזן צודיק גרינוולד, אלבום עם שירי מירון, מונה 6 ו"בין הטיימס", והוא גם רוצה להפיק לבנו, אפרים, אלבום משלו.

מה צפוי להיות ב'מונה 6'?

"משהו מפתיע. תשאיר את זה עלום. אם ירצה ה' כשיגיע הזמן – נספר, שאנשים יחכו לזה קצת". באלבום הזה יהיו לדברי מונה שיקרים מאוד מיוחדים, ביניהם שירים של מלחינים אחרים כמו השיר 'חייב אדם' של המלחין איציק עזרן, ועוד הפתעות נוספות".

זו קצת שבירת קו מאלבומי "מונה", כי עד היום כי "מונה" היה מונה, ופתאום "מונה" זה איציק עזרן...

"תראה, כשאני נתקל בשיר יפה, אני לא אומר שאני לא אשים את זה בדיסק שלי בגלל שמונה לא עשה את זה. זה לא משנה, אם אקבל שיר ברמה אני אקח אותו, למה לא".

מה זו סידרת "פילהרמונה"? במה היא שונה מ"מונה"?

"'פילהרמונה' זו סידרת אלבומים של מחרוזות של שירים מוכרים ולא חדשים, שרציתי לשמר אותם".

יהיה לזה המשך?

"נראה. האמת היא שיש דבר שמאד חשוב להגיד כדי שאנשים ידעו את זה, ואני מדבר על עניין צריבות הדיסקים. העניין הזה של הצריבות הוא שזה אולי דבר מאד זמין, אנשים צורבים כל הזמן, אבל הם צריכים לדעת שבאיזה שהוא מקום הם יורים ברגל של התעשייה הזו. זה יהיה בלתי אפשרי להוציא דברים אם אנשים ימשיכו לצרוב. בלתי אפשרי להמשיך להפיק ככה דברים. וגם אם יפיקו - זה יהיה ברמה מאד נמוכה. אני רוצה לומר את זה חד וחלק, בכדי שהקהל לא יבואו בטענות".

אתה יכול לומר לי שאתה אכן ירדת ברמה באלבומים שלך בגלל זה?

"לא. אצלי ברוך השם זה לא קרה".

עוד חידוש שהצליח מונה להנהיג לראשונה, הוא שיתוף הפעולה של יוצרים במוזיקה החסידית עם חברות מסחריות. הרעיון הוא שאדם קונה כך וכך ממוצר מסוים, ובתמורה מקבל אלבום חסידי במחיר שווה לכל נפש. ומונה היה הראשון שיזם מבצע שכזה. הוא פנה בזמנו לחברת "אוסם", והצליח לארגן מבצע, שכל הרוכש שישה ממוצרי החברה, מקבל את האלבום "מונה 4" במחיר של 25 שקלים בלבד. אחריו כבר עשו זאת רבים, אך הוא היה הנחשון גם בתחום הזה. "אני עושה מה שאני יכול לעשות כדי שאנשים לא יוציאו חמישים-ששים שקלים עבור דיסק. וההוכחה היא באמת 'מונה 4'. 'מונה 4' יצא לשוק כשהיה שיתוף פעולה עם אוסם, וב"ה זה הצליח, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת המחיר לצרכן.

כך גם עם הדיסק החדש של 'שבת עם משפחת ורדיגר' שיצא כעת בשיתוף פעולה עם רשת 'יש'.

למה ב'מונה 5' לא עשית את שיתוף הפעולה הזה עם חברה מסחרית?

"לא תמיד זה מתאפשר. אבל אם אפשר - אני עושה את זה בקנאות. אני לא יודע אם אנשים יודעים את זה, אבל ההוצאות על הפקת דיסק, הן לא אלף-אלפיים שקל. מדובר בעשרות אלפי דולרים אם לא מאות, לאלבום אחד. אני אומר את זה במפורש.

"אנשים תמיד אומרים: 'מה הבעיה? נכנסים ומקליטים'. אבל אנחנו יודעים איך זה עובד באמת. זה מהדברים שאין להם שיעור. צריך להיכנס לאולפן, להביא נגנים, וזה יכול לקחת ארבע מאות שעות אולפן לאלבום, שכל שעה כזו באולפן עולה הרבה. אנשים לא מבינים, אבל ככה זה עובד. אנחנו מדייקים, כי אנחנו רוצים להביא משהו מהוקצע, והקהל צריך להבין את זה ולהוקיר. מי שצורב דיסק - שידע שהוא מכניס את היד לתוך הכיס של האמן ולוקח לו משם כסף".

תן לי שיר אחד, שאתה מצטער עליו שלא אתה זה שיצרת אותו?

במקום תשובה מונה מתחיל לנו את השיר "מכניסי רחמים" של ר' חיים בנט, "'השתדלו והרבו תחינה'... כזה שיר אני רוצה להלחין".

דרך אגב, גם אברהם פריד סיפר פעם שהוא מרגיש פספוס שלא הוא שר את השיר "מכניסי רחמים".

"השיר הזה הוא יצירה של ר' חיים בנט, שממש התעלה עשרה טפחים מעל הקרקע. כזה דבר הייתי רוצה לעשות".

היית מחדש את השיר הזה עם עיבוד חדש?

"כבר אין טעם. אך זה באמת אחד השירים המיוחדים במינם, שאני מתפעל ממנו מחדש בכל פעם מחדש. הוא שיר רגשי מיוחד שאין כמוהו".

ויש עיבוד שהצטערת שלא עשית?

"מדוע שאצטער?"...

מהי היצירה הטובה ביותר שלך?

"אני לא אתן ציונים לדברים שאני עושה. תראה, אתה שואל אותי מה אני מרגיש שהיא יצירה מיוחדת? אז למשל יש את היצירה שדיברנו עליה קודם, 'אתה נגלית', יש פה מימד של תיאטרון. יש שם דבר תיאורי, של המחשה".

הצבור קיבל את היצירה הזו?

"מביני דבר במוסיקה קיבלו את היצירה בהתלהבות. כמה מהם אמרו לי כי הם לא זוכרים יצירה ענקית שכזו שהולחנה בשנים האחרונות".

מהי היצירה המושקעת ביותר שלך?

"אני משתדל להשקיע בכל דבר שאני עושה את המירב".



"משה (מונה) רוזנבלום התגלה כעילוי מוסיקלי נדיר עוד בילדותו, כשהוא מחבר בין הטקסטים מן המקורות לבין מוסיקה שהיה בה מן החידוש והיצירתיות הרעננה. מאוחר יותר הוא התנסה גם בחיבור תמלילים שאינם מן המקורות, אך עם זאת שואבים את השראתם מן ההוויה השורשית של עם ישראל. דוגמא לכך הייתה כאשר הוביל את להקת נחלי רון, כשהוא בן 17 בלבד (כתלמיד ישיבת כפר גנים) והוציא את הלהקה מתוך המיליה הצר של הישיבה אל הציבוריות הרחבה.

"כבר אז הוא הוביל ז'אנר אקספרימנטאלי טבוע בחותם מיוחד, ששילב בין הרקע המוסיקלי החסידי אותו שאב מבית החסידים של גור ברמת גן לבין אקלים תרבותי רחב של מוסיקה ישראלית עכשווית. מונה חיבר בין המוסיקה העכשווית לבין "מוסד חדש" שנקרא להקות הפרחים (מקהלות ילדים) בארץ ובעולם, הן כמעבד והן כמלחין. בין להיטיו הגדולים שהפכו נחלת הציבור כולו: "משיח" (אני מאמין) שהלחין יחד עם מרדכי בן דוד שהפך להמנון מושר בפי כל עד שיש רבים החושבים כי יצירה זו היא עממית, "מוריה" שהוא שיר כיסופים, לירי ופיוטי ו"ריבונו של עולם" שהפך לנכס צאן ברזל בעולם התפילה.

"מונה רוזנבלום הוא גם מנהלה המוסיקלי של להקת הרבנות הצבאית, ועבד בצמוד לגדולי הזמר החסידי לדורותיו כמו בן ציון שנקר הוותיק, מרדכי בן דוד, אברהם פריד, דדי גראוכר ועוד רבים. דרך ארוכה עבר מונה רוזנבלום מאז החל את דרכו המוסיקלית מאז תקליטו הראשון "פרחי ירושלים" של יגאל צליק ועד היום, ועוד ידו נטויה".

השורות האחרונות, הן מנימוקי וועדת הפרס של אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים ומלחינים), שהחליטה לפני כשבועיים להעניק למלחין והמעבד החסידי מונה רוזנבלום את פרס מפעל חיים של השנה, בתוך שאר יוצרים מוכרים בהוויה הישראלית שזכו בפרס היוקרתי הזה, בשווי של כמה עשרות אלפי שקלים.

ההחלטה הזו מראה במשהו על ההכרה לה זכה המלחין והמעבד החסידי משה מרדכי (מונה) רוזנבלום בכלל הציבוריות הישראלית. רבים משיריו ולחניו, כמו שהוזכר בנימוקי וועדת הפרס, זכו להיות נכסי צאן ברזל של כלל הציבור, כולל אלה הרחוקים מדת.

אך מונה, כמו לא מבין מה רוצים ממנו, שמע על מועמדותו לפרס היוקרתי, רק בשיחת הטלפון בה הודיע לו ידידו הטוב עו"ד חנוך וינדרבוים (שגם היה בין השופטים), על הזכייה בפרס. מונה שקוע בד' אמותיו שמלאות בתורה ומוזיקה חסידית, והרבה מעבר למה שמתרחש בהן – לא מעניין אותו.

לפני שבועיים זכה כאמור מונה בפרס אקו"ם, אבל לו - כמעט ואין לו מושג על תהליך הבחירה בו, ועל צוות השופטים.

שמחת לקבל את הפרס הזה?

"למה לא? אני משתדל להיות שמח כל הזמן, כמו שכתוב בגמרא".

הפרס הזה פרסם אותך גם בציבור הכללי?

"אין לי מושג., אבל יש לי הרי את השיר 'משיח', שאותו מכירים בכל הארץ, ואף בכל העולם".



אתה עובד קצת עם עיבודים אלקטרוניים לאחרונה, כמו בשיר 'מאמינים' ו'כולם אהובים' של מרדכי בן-דוד.

"אני אגיד לך מה, אני מקליט בצורה אחרת, ואחר כך משנים את זה. בטכניקה של היום אתה יכול לקחת כלי מסוים, כמו למשל תופים: המתופף מנגן, ואתה יכול להוריד אותו ואתה יכול לתת פקודה שאת אותם התופים ינגן 'סינטיסייזר', או אם אתה רוצה - להשאיר את הקיים, איך שאתה רוצה. תשמע, היום עובדים הרבה על 'סאונד', הכותרת הראשית של כל אלבום היא ה'סאונד'. אבל אני לא חושב שזה העיקר. אם הורגים את השמחה על חשבון הסאונד - זה כבר לא שווה".

במקרים שמשנים לך כל מיני טכנאים את העיבוד לאלקטרוני, אתה מרגיש ש'הרסו לי את העיבוד'?

"מוסיקאי צריך שיהיה לו ראש פתוח, אני לא יכול להיות מצומצם, ולהגיד שכל השאר לא קיים. יש סוגי מוזיקה שונים, וכל דבר כזה הוא טוב כשהוא נעשה כמו שצריך, ונעשה בגבול טעם הטוב, ונשאר עם הטעם שלנו, הטעם היהודי. אם אתה גולש - אז פספסת. אתה יכול לגלוש גם בלי אלקטרוניקה. גם עם מוזיקה כלית אפשר לעוף לאיזה מקום שרוצים".

בזמנו, לפני 22 שנים, היה את הדיסק "חברותא" שיצרת ביחד עם וינדרבוים ופרקש, והיו שם שירים שעיבדת על גבול המקצב האלקטרוני המחודש של אותו הזמן. אמרו אז שמונה נפתח לדברים חדשים...

"נכון. זה היה העידן תחילת האלקטרוניקה במוזיקה, וזה מעניין. המתופף למשל היה מגיע עם מכונת פדים, והיה מנגן על זה".

אתה מתחרט על הפרויקט החדשני ההוא? היום כבר לא היית עושה אותו?

"אין מה להתחרט, זה היה טוב לאז וזהו זה".

איזה זמרים אתה אוהב לשמוע באופן אישי?

"את מרדכי בן-דוד אני מאוד אוהב לשמוע. הוא שר עם רגש, והוא אחד שמסוגל להעביר מסר באמצעות השירה, וגם את שלמה כהן ומשה צבי ויינטרוב, שהם זמרים עם נשמה".

אתה ומרדכי בן-דוד נמצאים באותה קטגוריה, גדלתם בגור ופרחתם ביחד, ויש ביניכם חיבור חזק אחד לשני.

"כן, אני מרגיש ככה. הוא בעל רגש עצום".

ממי בעצם למדת במהלך השנים? איזה עיבודים שמעת ואתה יכול לומר שלמדת מהם?

"אהבתי לשמוע מאוד את משה וילנסקי, שהיה מתזמר ענק. הוא ניצח על התזמורות הגדולות של אז, של פעם, שמאה כלים היו מנגנים ביחד. אדם נוסף ממנו הושפעתי היה המוזיקאי חנן ויטרניץ. שניהם היו אנשים גדולים בתחומם, שעשו את עבודתם בצורה מיוחדת, ואכן הייתי לומד מהם".

זמרים מלחינים ומעבדים רבים עבדו במהלך השנים תחת שרביטו של מונה, כמו למשל אברמי רוט, שלמה כהן, משה צבי ויינטרוב, שלומי דאסקאל, שלומי גרטנר והמעבד יובל סטופל. אנחנו שואלים את מונה מי עוד מהזמרים והמוזיקאים שקיימים היום בשוק נחשב לתלמידו, אך הוא, בענווה, מסרב לענות: "אתה יודע יותר טוב ממני", הוא אומר.

אתה מושפע מהעיבודים שאתה שומע היום, כמו של משה לאופר וכל שאר המעבדים?

"אני חושב שכן. כי כשאתה יושב ושומע משהו - זה נכנס. או כשאני משדר משהו בתכנית - זה נכנס אליי".

תן לי עיבוד טוב ששמעת לאחרונה.

"העיבוד של יובל סטופל לשיר 'רק תפילה' של אברהם פריד".

הייתה איזו יצירה שהאמנת בה והיא לא התקבלה על ידי הציבור?

"היה לי מקרה הפוך לפני הרבה שנים עם השיר 'הנה מה טוב' של פיטסבורג. בהתחלה כששמעתי אותו, לא הבנתי את העומק שלו, של הפשטות של הניגון הזה. עד שבא אברהם פריד ששר את זה אחר כך וגילה לי את זה. בזכות פריד הבנתי שזה אחד השירים המיוחדים. הפשטות שלו היא המיוחדות שלו".

לכל שיר שיוצר מונה, יש את הרגעים המיוחדים בהם הוא נוצר, ומונה מספר לנו על רגע אחד שכזה: "בראש השנה לפני כשתים עשרה שנים, ירדתי למטבח בבוקר היום השני. על השולחן היה מונח שבועון של כפר חב"ד. היה שקט בבית, והכנתי לעצמי כוס קפה, תוך שאני מסתכל על הירחון שהביא מאמרים של הרבי. לא קראתי את המאמר, אלא קראתי רק את השורות המודגשות בהן היה כתוב: 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', בתוך מאמר שלם שדיבר על מלכות ועל המלכה. חזרתי לאותיות המודגשות, והסתכלתי על זה עוד פעם ועוד פעם. ובפרק אחד, בשנייה אחת ניצת בי השיר 'מלך-מלך-מלך', אבל לא היה מי שיקליט אותו... הכול התנגן לי בראש, כולל הקטע הראשון, ומהר מאוד לימדתי אותו את בני הבית, והזהרתי אותם לזכור אותו עד מוצאי החג"...

העיבוד בשיר הזה בנוי כך שהפתיח חוזר על עצמו לכל אורך השיר, בלי קטעי מעבר שונים. למה?

"יש שירים שצריך לדעת להיזהר בהם ולא להרוס אותם. אם אתה מתפלסף יותר מדי על שירים טובים - הרסת אותם. לפעמים צריך לדעת את המינון. כי להשתולל זה לא בעיה. אפשר לשים קטעי מעבר, אבל לא להגזים. כשלא צריך - לא צריך. לעתים אתה פוגע בזרימה של השיר, כי השיר דורש 'זרום קדימה ואל תתקע פנטזיות'".

אנחנו שואלים את מונה, איך התחילה בעצם יצירתם של אלבומי סדרת "מונה". "זה התפתח לאט לאט", הוא אומר. "בתחילה היו אלו אלבומים של יצירות אינסטרומנטליות (ללא שירה), וב'מונה 3' כבר שילבתי רצועות עם שירה שהרכיבו כמעט את רוב הדיסק".

מה אתה נהנה באופן אישי לעבד? מקהלות של חצרות חסידים, או זמרים סולנים?

"תשמע, אני אוהב מוזיקה, זה חלק אינטגראלי ממני. אז לא שייך להגיד מה אני אוהב, זה מציאות".

יש שיר שלא תרצה לעבד?

"כן, בהחלט קורה".

ולסיום, אנחנו שואלים את מונה את השאלה המתבקשת: מה היה יענק'ל תלמוד – המלחין שמונה כל כך אוהב - אומר על מונה? "אה", עונה מונה בביטול, "הוא היה אומר עליי 'אה, גארנישט'... וכעת ברצינות, אני חושב שהיינו מוצאים לנו שפה משותפת".

בסיום שיחתנו מספר לנו מונה על תכניות שיש לו להקליט את אחד מאבות המוזיקה החסידית, שכמעט ולא שר בשנים האחרונות. מונה מספר שלפני כשנתיים הוא הקליט אותו בכמה קטעים חדשים, והוא מתכוון להקליט אותו בקרוב לעוד כמה קטעים, ולהוציא את זה לאור.

וכעת, לאחר שהעטים הונחו ומכשירי ההקלטה פסקו מלפעול, מרגיש מונה יותר משוחרר לספר על דברים של רצה קודם לספר, מחשש שמא יצוטטו בעיתון. אנחנו ניגשים יחד אתו אל הפסנתר, או אז הוא חושף לאוזנינו את הלהיט התורן החדש מבית מדרשו. הוא אוסר עלינו להזכיר את שמו של השיר, ומה שנוכל רק לומר הוא שהלחין אותו ראש ישיבה מסוים, שהוא בנו של רב גדול ומוכר. הוא מספר שבחנוכה האחרון הוא ניגן אותו בלטרון לפני אלפי חיילים לא דתיים, שהצטרפו כולם אל מילות השיר. מונה מנגן על הפסנתר בדייקנות ושר בערגה את מילות שיר הרגש, כשכולו נסחף אל תוך המוזיקה שמדברת מגרונו, וכולנו מצטרפים אליו לשירה, שירת חייו.



 

  תגיות: אברהם פריד - הופעה - יובל סטופל - יוסי גרין - יעקב שוואקי - ירושלים - מונה רוזנבלום - משה לאופר

27% אהבו
 
הסתר כל התגובות  

1. הוא צודק אין על מרדכי בן דוד בעולם (ל"ת)

ללא שם | י"ט ניסן ה'תש"ע
2. ל-1
להירגע עם כל ההערצה העיוורת הזאת. מרדכי בן דוד הוא זמר טוב, אבל לא אלוהים.
איציק | י"ט ניסן ה'תש"ע
3. אם פריד היה
לוקח את מונה למעבד האישי, היה מונה אוהב אותו הכי...
כי אין כמו פריד. אנשים, תשכחו מזה. מב''ד עם כל הכבוד לרגש ולנמה ולקול העבה וכו', מוגבל בקולו, ולא מגיע לטונים , וכו'. והעיקר, אי אפשר לומר שיש לו קול שאין לעוד כמה אנשים בכל בית כנסת שתכנס.
פריד לאידך, יש לו קול נדיר, ובלתי מצוי, שילוב של יכולת נדירה של טונים, וביצועית, וכו', עם רגש, וזה דבר שאין לאף אחד. אפילו שוויקי לא מגיע לקרסוליים של פריד, שקולו הוא שילוב נדיר.
ללא שם | י"ט ניסן ה'תש"ע
4. שאלה מעיקה
לדעתי אין לא היה ולא יהיה זמר כמו אברהם פריד. וכל המילים מסביב מיותרות.
מה שמציק לי, זה למה החבדני''ק הזה, עזב ארזים כמו משה לאופר ומונה רוזנבלום, והלך לעבוד עם כל מיני איזובי הקיר של הדור החדש.
עם כל הכבוד לסטופל, שעושה עבודה לא רעה, אבל זה בכלל לא מונה, לאופר, וכו'.
לדעתי זמר בסדר גודל כמו פריד, היה צריך להוציא קלטות רק עם גדולים ממש.
זה כמו שביבי למשל יסע לאיזה מקום עם קטנוע, במקום לימוזינה.
תודה על תשובות הגולשים
דוד | י"ט ניסן ה'תש"ע
5. תודה רבה (ל"ת)

הגיטריסט | כ' ניסן ה'תש"ע
6. ל1
זה שכתב שלפריד יש יותר טונים מרדכי בן דוד לא מבין גרוש במוזיקה
ל | כ"א ניסן ה'תש"ע
7. יפה מאוד !!! אבל...
למה להרוס את הראיון המקיף והיפה הזה עם טעויות כתיב שמורידות את כל הערך והרמה ???

נ.ב. 4 צודק לגמרי !!!
יאאאאלה אתכם. | כ"א ניסן ה'תש"ע
8. צריך לפנות את הבמה גם לצעירים מוכשרים....
פריד יהודי חסיד צדיק שיודע מה הוא עושה .. הוא בחר ביובל הכשרוני שמביא קצת דברים יותר חדישים ומרעננים שעושים לו רק טוב ..חבריה תתקדמו לא בריא לישאר מאחור ....זה עושה טוב לכולנו במיוחד לצעירים שרוצים משו חדש ..
יענקי | כ"ב ניסן ה'תש"ע
9. יובל סטופל הענק ..
מי אתם שתקבעו מי יותר מוכשר ומי לא ..לדעתי מאז שיובל עובד איתו הוא רק יותר פורח רואים את זה בהופעות איזה שמחה איזה אומנות סוף סוף השקעה כמו שצריך ..תלמדו גם להגיד תודה לאיש שעובד ככ קשה .יובל סטופל ישר כח .עם ישראל אוהב את מה שאתה עושה.
יוני | כ"ב ניסן ה'תש"ע
10. לדוד מתגובה 4 ולאחרים - כנסו...
בעבר, כאשר אברהם פריד עבד עם משה לאופר, יוסי גרין ואחרים (ז"א, מגדולי מלחיני ומעבדי הזמר החסידי), היו להיטים ושירים ברמה מאוד גבוהה. היינו הולכים להופעות שלו ברחבי הארץ והייתה תחושה טובה.
היום, אברהם פריד נמצא בחברת במה כהלכה שהינה (רק לדעתי כמובן), בעלת עניין ריווחי ועיסקי. לכן, השירים של פריד לא יהיו יותר שירים ברמות הגבוהות של פעם, אלא כל מיני גימיקים כדוגמת "כשהשמש תעבור עלי". נעלמו כל הלהיטים, שירי חתונות. בנוסף, המופעים שלו נעשו מאוד מאוד ושוב פעם מאוד יקרות לנו בעלי המעמד הבינוני שרוצה לראות את פריד כמו בעבר. המופעים הם לרוב לסוג קהל מסויים כמו: אולפנה, חב"ד, ארגונים וכדומה.
אנו, הקהל הגדול, נהפכנו למשו שולי ופחות חשוב. המופעים נהיו בעיקר לבעלי הממון הגדול.
צר לי להגיד את זה. זה כואב לי מאוד, אבל זו תחושתי האמית. אני מקווה שיפרסמו אותה ואתם ואולי האנשים מבמה כהלכה יגיבו האם משהו בדברי לא מדוייק.
מעריץ (גם) של הזמר אברהם פריד מאי שם בארץ | כ"ב ניסן ה'תש"ע
11. מי זה הגיטריסט (ל"ת)

ללא שם | כ"ב ניסן ה'תש"ע
12. ל-6: על איזה טעויות כתיב אתה מדבר?
קראתי את כל הכתבה ואין אף טעות כתיב אחת, אולי רק כמה שאלות שלא מודגשות וזהו. מה עוד? לא ראיתי שום טעות! להפך, כתבה יפה ומעניינת כמוה לא קראתי מזמן. תודה לשלאגר על הבאת הדברים. תביאו עוד כתבות יפות כאלה (אולי את יוסי גיל ואהרן גרנות מראיינים את שלמה כהן וחיים בנט מעיתון משפחה, למי שלא קרא?
אני ולא אחר | כ"ב ניסן ה'תש"ע
13. מ4
אתה צודק, סטופל מפיק יותר טוב וגם מוכשר, והיה חסר לפריד קצת תפאורה. אבל אני עדיין חושב, שזמר כמו אברהם פריד, זה זמר ברמה, ובאמת, מישהו כמהו אמור לעבוד עם אנשים מוזקאיים אמיתיים. כדוגמת ישראל לאם, מונה, בריקסמן , ומינימום, לאופר. עד כאן. לא על פחות מזה.
ל10 | כ"ב ניסן ה'תש"ע
14. ...במה כהלכה היא עושה עבודה מיוחדת
מה לעשות שבמגזר שלנו יש את הרבנים שלא מרשים הופעות מעורבות ...או הופעות בכלל בחול העינין יותר חופשי לכן פריד יכול להגיע לציבור יותר רחב ..בארץ כרגע העינין ניהיה יותר מוגבל שלא כמו פעם .לכן טוב שכך במה כהלכה מתאימה את עצמה לציבור שאין איתו בעיה ..צריך כמובן גם להתפרנס ..הרי כסף לא נופל מהשמיים התלונות צריכות להגיע לעסקנים שסביב הרבנים ..שלא תמיד הצניעות והקודש בראש החלטתם ... פעם הכל היה יותר פשוט ותמים וטהור בארץ שלנו ....מה שבטוח פריד נישאר כזה וזה מה שחשוב .
ל12  | כ"ג ניסן ה'תש"ע
15. יובל סטופל ..אברהם פריד שילוב מנצח תוצאות בשטח ..
אנשים מותר גם לצעירים להצליח ....יובל מצליח בזכות ולא בחסד ענק הענקים כשרון בחסד עליון ...ישר כח תמשיך לעשות את העבודה כמו שרק אתה יודע ....
יניב  | כ"ג ניסן ה'תש"ע
16. ההתחרדות לא עשתה לא טוב
בשנים האחרונות העיבודים שלו חזרו על עצמם ודי נמאסו. כל ההתעסקות עם החסידויות למיניהן זה כבר לא מה שהיה. הוא למעשה החליף קהל, ואני לא מאשים אותו, הרי צריך להתפרנס. אבל אם נשווה את "האלבום הכפול" האגדי, למוזיקה שהוא עושה היום, זה רמה נחותה מאד.
אברהם | כ"ג ניסן ה'תש"ע
17. למונה היקר
תינים מחכים צפלעוד דיסק מוצלח דוגמת מונה4
פליז
שגב בר צור | כ"ג ניסן ה'תש"ע
18. ל16
כמה שגיאות כתיב .....ו מדבר על רמה נחותה מאודדדד????בטוח במוסיקה תלא מבין ...וליובל ופריד הצדיקים המשך הצלחה מרובה
אורי  | כ"ד ניסן ה'תש"ע
19. ל-17
אם בנ"א לא יודע לכתוב זה אומר שהוא לא מבין במוסיקה????????
זה דפוק להגיד כזה דבר!
ללא שם | כ"ד ניסן ה'תש"ע
20. מה שבטוח ..
שפריד נישאר הדבר הכי חם בשטח ...ואני חושב שהוא הולך להפתיע כמו תמיד ובגדול גם בשנים הבאות ..מחכים כבר לדיסק החדשששש יאלהההה סטופל ..
נימני  | כ"ה ניסן ה'תש"ע
21. תגידו מי זה הרב פדידה הזה אני שומע עליו הרבה (ל"ת)

פלוני אלמוני | כ"ח ניסן ה'תש"ע
23. רבונו של עולם
הערב לדבריו של מונה לגבי השיר ריבונו של עולם. אני אישית נכחתי במופע זה ושמעתי את דודו פישר ואבי אלברכט שרים אותו יחד בדואט (ולא מתחרים זה בזה). השיר הגיע למקום הראשון (ולא למקום השני כמתואר בכתבה).
נח | ד' סיון ה'תשע"ב
24. גם אברהם פריד שר עם לא פחות רגש ממב"ד
ב"ה

הואנותן מימד משלו לשיר לא פחות ממב"ד
ישראל קרמר | ז' סיון ה'תשע"ג
25. ל-2: אף זמר הוא לא אלוקים, אך מב"ד הוא נפלא
בס"ד

הוא מענקי הזמר החסידי וכך גם אברהם פריד, ואין לכך קשר שהוא לא אלוקים כי רק אלוקים עצמו הוא אלוקים.
ישראל קרמר | ז' סיון ה'תשע"ג

 
איתי לוי בראיון לעמי מימון
במסגרת הפינה אומן באמונה בתוכניתו היומית של עמי מימון, איתי לוי סיפר על הילדות בצל אביו הנורקמן אמא שהיתווה דרך ועל הרגע שמוקדש כל כולו לבורא עולם
מידד טסה במחרוזת הכל לטובה
לאחר אלבום החתונה החסידי המוצלח משיק הזמר מידד טסה מחרוזת חסידית חדשה עם מיטב הלהיטים המתנגנים ברחבות הארועים. האזנה נעימה.
היישר מלוס אנג'לס: אורי דוידי מגיע ל׳חידודון׳
בצהריי היום הגיע הזמר אורי דוידי מלוס אנג׳לס לשר השמחה עמי מימון ב׳קול ברמה׳ להתראיין בתוכנית חידודון. במהלך התוכנית חשף דוידי על חייו ועל הקריירה המוסיקלית. האזינו
מנדי ג'רופי בשיר חדש - ״בשובי״
בין מופע למופע מסתבר שמנדי ג'רופי מלחין לנו מוסיקה טובה, והיום מגיש את שירו החדש "בשובי", השיר שיחמם לנו את החורף הקרוב. את הלחן הטוב יצר מנדי בעצמו, על העיבוד אחראי דני אבידני
מקהלת הילדים בסינגל ראשון מהאלבום: שירו לה׳
המפיק ישראל ברגמן מגיש סינגל-קליפ ראשון מתוך האלבום הרביעי בסדרת 'שבת המלכה', מלחניו של המלחין מאיר מרטין וידרקר מגרמניה, ובביצוע מקהלת הילדים 'שיר הלל' בניצוחו של המחנך הרב מאיר פנט
רולי דיקמן בסינגל חדש - ''גדול השלום''
בימים בהם עם ישראל מצפה ומקווה לאחדות, משחרר הזמר רולי דיקמן סינגל חדש - 'גדול השלום'. מילות השיר נלקחו מטורו הקבוע של משה ולדר המופיע מדי שבוע בעיתון 'בקהילה'.
סינגל חדש לבני פרידמן - ״ותחזינה״
סינגל ראשון לבני פרידמן מתוך אלבום שבדרך: את השיר החדש 'ותחזינה' יצר הצמד המוכשר איצי ברי ואלי קליין. תמונת העטיפה צולמה ע''י ארי פולד ז''ל בהושענא רבא בשנת תשל''ח.